תוחלת החיים שלנו כעת היא תוחלת החיים הסופית שלנו. זה נשמע מוזר, כי יש אנשים שטוענים שנוכל לחיות עד 150 שנים ואף יותר. הטענה שלי פשוטה: זה מה שיש. תוחלת החיים שלנו תישאר כזו. בדרך-כלל יש הרבה שחולקים על כך. יש תפישות שונות לגבי העתיד, לגבי תוחלת החיים, ואני עוסק בכך כבר כמה זמן. הטענה שלי הועלתה לראשונה ב-1990 במאמר בסיינס. הראיות כיום תומכות עוד יותר בטענה הזו. אוסיף ואומר שהתקרה לתוחלת החיים היא רכה ואני מאמין שאפשר לפרוץ תקרה זו, אך בהעדר פריצה, תוחלת החיים הנוכחית היא סופית.
כאנלוגיה כדי להסביר מדוע תוחלת החיים שלנו הנוכחית היא סופית, התחלתי להציג נתונים מהאולימפיאדות וגיליתי תופעה מעניינת: הגענו לשיא במהירות ריצה, מרחק זריקה של חפץ וכו'. בכל אירוע אולימפי הגענו לשיא. האם יש גן שאומר שאי-אפשר להטיל חנית למרחק יותר גדול? לא. אין גן שמונע ממנו את זה. אבל עיצוב הגוף שלנו מונע מאיתנו לחיות לזמן ארוך יותר. הגענו לנקודה שבה לא יהיו שינויים גדולים בהישגים אולימפיים - רק שינויים מזעריים. כנ"ל בתוחלת החיים. הגענו לשיא תוחלת החיים האנושית.
הטענה החשובה באנלוגיה זו היא, שבאירועים אולימפיים ואחרים, אסור להשתמש בחומרים. בתוחלת חיים מותר לנו לרמות. רובנו חיים כאן היום בגלל שרימינו: השתמשנו בתרופות ובטיפולים. רמאות מותרת ברפואה, אבל עדיין יש לנו מגבלות בסיסיות.
מה קרה במהלך המאה ה-20? הקטנו באופן דרמטי את התמותה בגילאים נמוכים של ילדים. ההתפלגות השתנתה, וכעת שיעורי המוות הגבוהים ביותר הם בגילאים מבוגרים בין 65 ל-95. זה נכון בכל העולם, כמעט. גם במדינות המתפתחות. קיבלנו את מה שרצינו, התפטרנו מהתמותה בילדות, הצלנו את הילדים מתמותה ממחלות מדבקות - זה ניצחון. הוספנו 30 שנה לתוחלת החיים - זו מתנה גדולה שנתנו לעצמנו. אבל יש דילמה, והיא שנכות ומחלות מופיעות יותר ויותר בגילאים מבוגרים. זה התחום האדום.
כשבוחנים את תוחלת החיים רואים שיש טווח רחב של הפרעות ומחלות שמתמקדות בגילאים המבוגרים ומונעים מאנשים לחיות יותר זמן. ככל שאנו חיים יותר זמן, קשה יותר לחיות יותר זמן. ידענו שזה מה שיקרה, לכן בנינו את הר התמותה הזה - ההצלחה שלנו - אנו חיים יותר זמן, אבל דחקנו את עצמנו לאזור האדום, בו יש יותר מחלות ויותר נכות. לכן עלינו להיזהר במה שאנו מבקשים: אם נבקש להאריך יותר את החיים - ונצליח בכך, על-ידי תרופות נגד סרטן וכו' - אנשים יחלו יותר ויותר במחלות אחרות, ויהיו נכים ופגיעים.
בעבודה שקולגה שלי ואני עשינו לפני שנים, חילקנו את החיים לשלוש תקופות: לפני הפוריות, פוריות ואחרי פוריות. ברגע שהזמן מתחיל להתרבות, יש ירידה בתוחלת החיים. הברירה הטבעית היא שמשפיעה על תוחלת החיים. משך החיים מכוייל כדי להבטיח פוריות. כך זה בכל המינים המתרבים ברבייה מינית. זה לא קשור לאורך החיים שלנו, אלא לתוכנית ביולוגית של הגוף שלנו. שיעור התמותה הכי נמוך הוא בגיל ההתבגרות: לשם הגנה על הגוף בתקופת הרבייה.
עבור בני-אדם, נשים שעוברות את גיל המעבר בגיל מבוגר יותר, חיות יותר זמן מנשים שעוברות את גיל המעבר יותר מוקדם. הגוף שלהן מוגן ליותר זמן.
אנו יודעים מתי הגוף שלנו מתחיל להתקלקל. אנו מנסים לחיות יותר שנים, ולא צריכים להתפלא, כאשר מחלות מתפתחות. תרופה לסרטן למשל תעלה את הסיכון לאלצהיימר. אנו לא נאהב מה שיקרה, אלא אם נשפיע על תהליך ההזדקנות עצמו.
במחקר שעשיתי עם מספר קולגות, בדקנו מה מתקלקל בגוף האנושי, רק כמה דברים. אם היינו מהנדסים את הגוף האנושי, מה היינו עושים כדי שהגוף יתפקד יותר טוב לאורך זמן? אובדן מסת שריר, מפרקים, מערכת לב-ריאה. אבי היה שרברב, זו בעיית צינורות... מעבר המזון בוושט? בעיות שמיעה, ראיה - אותן ניתן לפתור בקלות: הגדלת האוזניים - כמו אצל מיסטר ספוק ב'מסע בין כוכבים'.
כששאלו אותי איך האוזניים יראו, תיארתי אותם כמו אוזני ספוק. בסרט אווטאר הם השתמשו בתכנון שלנו. בסופו של דבר תיכננו מחדש את גוף האדם. קיצרנו את הגוף, הוספנו מסת שרירים, העלינו את החזה, כופפנו את עמוד השדרה. התקשר אליי מהנדס לאחר הפרסום ואמר "ג'יי, אם הופכים את המפרק בברך זה לא יעבוד, האדם הזה לא יצליח לעמוד על הרגליים, הוא יפול'. אמרתי: אתה צודק. המטרה שלנו הייתה להראות שאנו חייבים לחיות עם הגוף שלנו כמות שהוא".
אני וקולגות פרסמנו ספר לפני כמה שנים, "דיבידנד ההזדקנות". יש שינוי גדול בעולם מחקר ההזדקנות והביולוגיה. יש להתמקד בתהליך הביולוגי של ההזדקנות עצמו. ההזדקנות עצמה היא למעשה גורם הסיכון העיקרי. כנ"ל לגבי סרטן, אלכוהול, עישון, דיאטה, ועוד. בהחלט יש לטפל בגורמים אלו, אבל גורם הסיכון העיקרי הוא ההזדקנות. יש להתמקד בהזדקנות עצמה, לא רק במחלות.
כפי שאמרתי, יש תקרת זכוכית בתחום תוחלת החיים, אבל היום היא כבר רכה וניתנת לפריצה. יש כיום מחקרים פורצי דרך בתחום השימוש בתאי גזע כדי 'להצעיר' את גוף האדם. ויש מחקר מתקדם העוסק בתאים 'זומביים' - אלה תאים שמתים בגוף ולא מסתלקים ממנו. המחקר משער שניתן לסלק את התאים המתים ולפנות מקום לחדשים שיאריכו את תוחלת החיים. ויש כיום גם תרופות שנמצאו מצוינות להורדת הסיכון לחלות במחלות לב וכדומה, וכך בעצם מאריכים את תוחלת החיים בצורה איכותית.
זה סוג הדברים שיכולים להשפיע על הזדקנות. וכן - איש זקן עם רופאו: זוכר את ה-20 שנים שהבטחת לי? הם נגמרו. אנו לא רוצים לחוות תקופה ממושכת של נכות. אנו רוצים לחיות לתקופה ארוכה בה המחלות יתקצרו לתקופה קצרה בסוף החיים. כל הארכה של תוחלת החיים, ללא טיפול בהזדקנות עצמה, עלולה לגרום לתקופה ארוכה יותר של מחלות ונכות.
