ניצן מעל החוק?!

המשטרה טוענת, כי כל פעולות החקירה בעניינו של אפי נוה נעשו באישור פרקליטות מחוז מרכז ופרקליט המדינה, וכי בית המשפט התיר עיון במידע ממוקד. אבל, היעלה על הדעת לקבל את התגובה המתחכמת הזאת מבלי לשפשף עיניים? עם כל הכבוד, רשויות אכיפת החוק אינן מעל החוק. לרשויות אלו אסור לתת יד להפרת החוק. לא כל האמצעים כשרים! מהיכן שואב שי ניצן את העיגון הנורמטיבי לאישור שניפק לשימוש בהאזנות סתר בלתי חוקיות? האם הוא רואה את עצמו כמי שאינו כפוף לחוק? לטעון בפני הציבור, כי פעולות החקירה הרלוונטיות נעשו ב"פיקוח ואישור" - זוהי התחכמות שאין לקבל. מי שעוסק בתחום הפלילי, מכיר את חשיבותה של המילה "רלוונטי" בסוגיות הקשורות לעיון בחומר חקירה. למונח זה תהיה השפעה בהמשך ההליך, שכן כאשר סניגוריו של נוה יבקשו לעיין בחומר החקירה - הם ייתקלו בהסתרה מצד המשטרה, שכבר החלה ומטרתה להקשות על ביקורת שיפוטית על התנהלותה. העובדה שראש יאח"ה, תת-ניצב יואב תלם, פנה אישית לבית המשפט כדי לקבל צו איסור פרסום על הפרשה - מעלה חשש כבד שהמשטרה מבקשת להסתיר מהציבור כל מידע שיכול לעורר ביקורת על חוקיות פעולות החקירה שבוצעו. אם לא די בכך, היעלה על הדעת שמשטרת ישראל עושה "שופינג" בין שופטים ובתי משפט - מקבלת את הצו בנתניה, ומביאה את נוה לתל אביב? לבוא ולטעון, כי בית משפט התיר בדיעבד עיון ממוקד במידע מסוים וכי יש בכך משום מתן "הכשר" נוסף לחוקיות החקירה - מהווה זלזול באינטליגנציה של הציבור. קיים חשש כבד, כי הצורך בהותרת צו איסור הפרסום על-כנו, נועד להגן על התנהלות לא חוקית מצד רשויות אכיפת החוק. חשוב לזכור, קיים אינטרס ציבורי רב לגלות איך התנהלו העניינים בפרשה, ויש גם מי שיטען שהתנהלותן של הרשויות חמורה לא פחות מזו שהן עצמן מייחסות לנוה. בית המשפט היה צריך לקבוע כבר בדיון הראשון בעניינו של נוה, כי הראיות והתשתית העובדתית מזוהמות ואף פסולות, שכן דרך השגתן חותרת תחת עקרונות בסיסיים של צדק והגינות משפטית. מדוע לא עשה זאת השופט עלאא מסארווה, שאינו חותמת גומי? משום שלכל שופט יהיה קשה לעמוד לנוכח טענות דרמטיות והגזמות חמורות מצד המשטרה. אבל הוא לא קיבל את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של נוה ושלח אותו למעצר בית. הדברים זועקים עוד יותר לנוכח העובדה, כי בדיון טענה המשטרה, כי בקשתה למעצר מלא של נוה הוגשה בזהירות ולאחר דיוני "עומק ורוחב" בדרגים הגבוהים ביותר. מי שנכח באולם ודאי הזיל דמעות לנוכח ההתחשבות, ההיסוס וההבנה מצד משטרת ישראל, אשר הייתה עם הגב לקיר ואשר רק טובת החקירה חייבה אותה לבקש מעצר מלא. אבל המשטרה לא ערערה על החלטתו של מסארווה. מדוע? לצערי התשובה ברורה: הדרך היא יצירת רעש, דרמה ופניקה בשיטת "המצליח" הידועה, הכל לטובת החקירה לכאורה. גם נוהג נפסד זה צריך לעבור מן העולם, באמירה ברורה של בתי המשפט.