רבים ודאי עברו לפחות פעם בחייהם ברחוב העולה והמחבר בין מגדל השעון ביפו העתיקה לבין "גן הפסגה" ו"כיכר קדומים" ביפו העתיקה. אולם דומה כי רק מעטים ביותר יודעים כי שמו של רחוב זה, הוא רוסלאן ע"ש אניית רוסלאן שהגיעה ב-1919 מנמל אודיסה לנמל יפו ועליה קרוב ל-700 עולים ובהם מחשובי הישוב בארץ ישראל ובניהם רחל המשוררת. אניית רוסלאן נחשבת לפותחת העלייה השלישית ויש המשווים אותה - בשל נוכחות של אישי ציבור, אנשי רוח, רופאים ואמנים - ל"מייפלאואר" האמריקנית". סיירתי בימים אלה ברחוב רוסלאן. אורכו כקילומטר (אולי קצת פחות)הוא משתרע ממזרח למערב, מתחיל במספרים 1 ו-3 בפינת רחוב רזיאל מול מגדל השעון ועולה מערבה בואכה העלייה ל"גן הפסגה" ול"כיכר קדומים". כ-250 מטרים מתחילתו פונה רחוב רוסלן ימינה ומתחבר בסופו עם רחוב "רציף העלייה השנייה" ממש מול חוף יפו. לצדיי רחוב רוסלן בתי אוכל שונים מסעדות דגים וכדומה. בלילות הקיץ הוא הומה במטיילים ישראלים ותיירים הבאים בין השאר לאירועי ומופעי הקיץ של עיריית תל אביב הנערכים מדי שנה ב"גן הפסגה" ובכיכר קדומים וכן באים התיירים לכנסיה שב"כיכר קדומים".

מסגד מחמודיה

בתחילתו של רחוב רוסלאן (ליד בית מספר 6), שוכן בית כנסת קטן בשם "אוהל אברהם" ומולו בצד השני של הרחוב ברחוב רוסלאן 7 שוכן מסגד מחמודיה המסגד הגדול של יפו. למסגד כמה כניסות. הרשמית - ברחוב רוסלן 7. ומעל-כניסה זו קבועות מספר כתובות בערבית שלא הצלחתי לפענח . אחראי המקום איפשר לי להציץ לדקה - שתיים לתוך המסגד .בהחלט מקום רחב ידיים מטופח עם חצרות פנימיים. בחצר הפנימית של המסגד אף גן מטופח. המסגד נבנה בין השנים ה 1812-1814 בידי מוחמד אגא א-שאמי,(אבו נבוט) מושל העיר יפו מטעם העות'מאניים ויש אומרים נקרא על שמו של בנו של א-שאמי, מחמוד, שנפטר במהלך בניית המסגד. המסגד מעוטר בעמודי שיש וגרניט וכולל אולם תפילה גדול ומעליו שתי כיפות וחצר פנימית ובה גן מטופח .בפינה הדרום-מערבית של מתחם המסגד ניצב צריח גבוה. חלק מקירותיו החיצוניים של המסגד היוו חלק מחומות העיר יפו. "סביל סולימאן" ו"סביל נבוט ב'" על קירו החיצוני הדרומי של המסגד מחמודיה ברחוב רוסלן 5 קבוע סביל גדול ומרשים שנקרא "סביל סולימאן" הסביל נבנה בשנת 1809 ע"י מחמוד אגא ("אבו נבוט") הוא קרוי על שמו של סולימאן פאשה, שליט עכו שמינה את אבו נבוט לתפקיד מושל יפו. הסביל נבנה בצורת קשת גדולה המשלבת אבני שיש לבנות וגרניט ורודה. הוא מעוטר במספר קשתות קטנות נוספות, בעמודים בכותרות, בכתובות ובטורה של הסולטאן העות'מאני. הסביל הוצמד אל קיר מסגד מחמודיה והמים הגיעו אליו מתוך מכלים שהיו בתוך המסגד. בנייתו של הסביל מחוץ לחומות נועדה לשרת את הבאים בשער העיר. "סביל סולימאן" אינו הסביל (רהט שתייה) היחידי הקיים ברחוב רוסלאן. ברחוב זה מול בית מס' 13 קיים סביל נוסף בשם "סביל אבו נבוט ב'"- שם שניתן לו להבדילו מ"סביל סולימאן" שנמצא באותו רחוב (רוסלאן 5) ומסביל "אבו נבוט" הנמצא בדרך בן צבי ביפו. בקרב הקהילה הערבית מכונה סביל זה אבו נאפורה. "סביל אבו נבוט ב' נבנה בתחילת המאה ה-19 על ידימושל יפו המכונה "אבו נבוט" ושכן סמוך למסגד מחמודיה. מעל הסביל היה מבנה מפואר. המבנה נהרס בנסיבות בלתי ברורות אולם הסביל עצמו שרד. עם הרחבת הכביש הוזז סביל "אבו נבוט ב'" כ-20 מטר מערבה. והוצב בליבו של מעין כיכר. בשנת 2011 הוחל בשחזור ושימור, סביל אבו נבוט ב' וזאת על-פי ציורים מהמאה ה 19. בתוך הסביל הותקנו עבור הציבור הרחב ברזי מים וסביבו טיפח משרד התיירות בשיתוף עיריית תל אביב וגורמים נוספים כיכר קטנה עם תאורה לילית. הסביל המשוחזר והכיכר נחנכו ב-2012. על קיר הכיכר בו שוכן סביל אבו נבוט ב' הוצב שלט ב-2012 מטעם משרד התיירות, עיריית תל אביב וגופים נוספים ועליו נכתב בזו הלשון:"רחוב רוסלאן-יפו. אתר זה פותח על-ידי משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות בשיתוף עיריית תל אביב יפו והמישלמה ביפו במסגרת פיתוח אתרי התיירות בארץ". אין על שלט זה כל אזכור ולו ברמז כי הרחוב נקרא ע"ש אונית רוסלאן גם על שלטי הרחוב מופיעה השם רוסלאן בלבד ללא כל הסבר ולו ברמז מי ומה הייתה רוסלן. אם כבר הוחלט להנציח בשם הרחוב את אנית רוסלאן שהפכה לסמל ציוני ראוי לציין בשלט בולט ברחוב כי הרחוב נקרא רוסלאן על שם אניית רוסלאן בצירוף סיפור עלייתה.

אניית רוסלאן

ובכן מי הייתה אוניית רוסלאן אנית רוסלאן הפליגה מרוסיה מנמל אודיסה בסוף, 1919 לאחר מאמץ רב להשגת רשיונות יציאה ולאחר שהבריטים - שליטיה החדשים של הארץ - נתנו הסכמתם לבואה. האונייה יצאה מנמל אודיסה ועגנה בנמל יפו ב-19 בדצמבר 1919 נר שלישי לחנוכה כ״ז בְּכִסְלֵו תר״פ כשעל סיפונה 671 עולים, מקצתם חוזרים ורובם ראשוני העלייה השלישית ובהם סופרים, רופאים ומורים. היא נחשבת לפותחת העלייה השלישית ויש המשווים אותה - בשל הנוכחות הגדולה של אישי ציבור, אנשי רוח, רופאים ואמנים - ל"מייפלאואר" האמריקנית. בין הנוסעים הידועים שהיו על סיפונה של האונייה: המשוררת רחל, ההיסטוריון יוסף קלוזנר, ד"ר משה גליקסון (לימים עורך עיתון הארץ), המהנדסים והאדריכלים יהודה מגידוביץ' וזאב רכטר, הרקדן ברוך אגדתי, הקריקטוריסט אריה נבון, ישראל גורי (חבר כנסת ואביו של המשורר חיים גורי), המשורר יונתן רטוש, ד"ר חיים יסקי (מנהל בית החולים הדסה), הציירים פנחס ליטבינובסקי ויצחק פרנקל, רוזה כהן - אמו של יצחק רבין, הפסל משה ציפר, רחל כהן-כגן (חברת הכנסת הראשונה) ועוד רבים.