למרבה הצער, אנו עדים להתפשטות התופעה המכוערת של הפצת תמונות אינטימיות (בעיקר של קטינים) ברשתות השונות. כמה מהמקרים אף הסתיימו בהתאבדות של בני נוער, בארץ ובעולם.
לפי החוק למניעת הטרדה מינית, מדובר גם פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום. איסור ההפצה חל גם על הרשתות החברתיות. האיסור הזה חל גם על העברה של תמונות וסרטונים אינטימיים שקיבל אדם מאחר ש"רק" העביר הלאה. מדובר בעבירה שלצידה עונש מאסר מירבי של חמש שנים ופיצוי ללא הוכחת נזק של 120,000 שקל.
בנוסף לכך, אם מדובר בהחזקה והפצה של חומר תועבה - ישא באחריות פלילית לא רק מי שפרסם את התמונות לראשונה, אלא גם כל מי שמחזיק אותן או צורך אותן. חוק העונשין קובע עונש של חמש שנות מאסר למי שמפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, ועונש של שנת מאסר למי שמחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין או למי שצורך פרסום כזה גם בלי להחזיק בו (למשל כאשר הצפייה בחומרים אלו נעשית דרך האינטרנט בלא הורדה).
המלחמה במחזיקים ומפיצים תצלומי עירום או סרטוני עירום אינה יכולה לעצור בשלב החקיקה. אמנם, אדם שתמונות או סרטונים אינטימיים שלו הופצו יכול לפנות לאתרי האינטרנט ולבקש להסיר אותם, וכן יכול להגיש תלונה במשטרת ישראל. אבל, על-מנת שמלחמה זו תהיה אפקטיבית, יש צורך להחמיר בפועל בעונשם של עוברי עבירות אלה. ככל שעונשי המאסר בפועל יהיו גבוהים יותר - ירתיע הדבר את העבריינים הפוטנציאליים.
שנית, ניתן לתקוף תופעה זו גם במישור העוולה האזרחית. כאמור, החוק מאפשר להעניק פיצוי מירבי של 120,000 שקל אפילו ללא הוכחת נזק. לצד ההחמרה בענישה הפלילית, יש לפסוק במישור האזרחי סכומי פיצוי נכבדים נגד המעוולים.
הנזק לקורבנות הוא עצום. התמונות מועלות בתוך שניות והמידע זורם ברשת בתוך רגעים, כאשר אין כל אפשרות לאתר ולהשמיד אי-פעם את העותקים המביכים, המגיעים לכל רחבי העולם. החמרת הענישה והגדלת הפיצוי יעבירו מסר, לפיו הרשת החברתית איננה כסות לביצוע מעשים אלה. אכסניית הרשת החברתית אינה "מקפיאה" את חוקי המדינה. השימוש במחשב הביתי אין בו כדי להכשיר פעולות אסורות. כאשר יהיה ברור שכל פעילות וירטואלית פוגענית עלולה לגרור אחריה השלכות כבדות - יחשבו העבריינים והמעוולים פעם נוספת.
