עוסקת בספורט הצלילה

לפני שמונה שנים, ציפי גולן, אשת החינוך ומנהלת בתי ספר, החלה להתגורר במושב גיאה השוכן במישור החוף הדרומי, 3 ק"מ מדרום מזרח לאשקלון ובסמוך למושבים בית שקמה ותלמי יפה. במושב גיאה, מתגוררים כאלף תושבים. כאן, בחצר ביתה היא גאה בעצי הפרי המלבלבים, מצביעה על עץ הלימון ואומרת לי: "נטעתי אותו ביום הולדתי כשהגעתי לכאן ותראה איך הוא פורח"... אחר כך היא אוחזת בידה את פרי הפומלה, ניגשת לעציצי הפרחים, רוכנת מעליהם ודומה כי ידה העדינה נוגעת בהם רכות. יש לה שתי בנות: הילה בת 40 עורכת דין במקצועה ולירון עובדת סוציאלית בת 35. בשעותיה הפנויות ציפי עוסקת בספורט. היא רוכבת על אופניים ברחובות המושב ומחוצה לו. שנים רבות עסקה במחול. בין תחביביה ואהבת חייה אפשר למנות גם את הריקודים ואת הצלילות בים סוף ובמקומות שונים בעולם. בביתה מצוי אוסף יוקרתי של צדפים, קונכיות, שבלולים ואוצרות מצולות ים נוספים. בחדר עבודתה מתנוססות תעודות גמר רבות של השתלמויות בהן השתתפה בשנים האחרונות. אלפי בוגרים העמידה במהלך שנות חייה. היא פוגשת באירועים שונים את בוגריה היום, כשהם עצמם כבר הורים לילדים ואפילו סבים וסבתות. והם - זוכרים להגיד לה עד כמה הייתה משמעותית בחייהם: "בזכותך המשכתי ללמוד... הפכתי להיות מורה... זכור לי שהאמנת בי...". ציפי אוהבת את תלמידיה. גם בחופשות הלידה הם היו פוקדים את ביתה. והיא מעידה על עצמה: "בית הספר בשבילי היה תמיד מקום שהיה לי "כיף" לקום בבוקר ולהגיע אליו כשאני במיטבי: מסודרת ומאופרת ומרגישה כאילו אני נמצאת במסיבה. את הדברים הללו ניסיתי להנחיל גם למורים. אהבתי הגדולה לבית הספר והקשר שלי עם הילדים ועם ההורים נתנו לי אנרגיות להגיע לבית הספר גם כשאני חולה. כך למשל, כששברתי את הפיקה בברך - מחדר הגבס הלכתי ישר לבית הספר, מדדה על קביים, מדי יום במשך חודשיים, למרות שנאמר לי שהרגל צריכה להירפא במנוחה"...

ילדים משגעים את הוריהם

"הורות הינה מקצוע קשה מאד. הרבה יותר קשה מלהיות מנהל היי-טק או מפעל עם אחריות רבה על עובדים רבים. ילד צעיר אחד, או ילדה, יכולים לשגע, בהתנהגות שאינה הולמת, בדרישות ולעתים בחוצפה ובחוסר כבוד, הורה מוכשר ופעיל ככל שיהיה מול ילדו". אומרת לי ד"ר ציפי גולן ומבהירה: "המקצוע היחיד שהוא מאוד חשוב ואיש לא הולך ללמוד אותו לצורך השגת תואר - זה הורות. הורים עושים היום טעויות רבות בגלל חוסר ידע וניסיון ולמעשה הם עומדים פעמים רבות חסרי אונים מול ילדיהם ומול המערכת. הורים רבים מגדלים את ילדיהם בעידן הדיגיטלי, השואב אליו את הילדים בצורה כזו, שקשה לשים להם גבולות, מה גם שיש, בין היתר, חילוקי דעות בין ההורים עצמם: כיצד לחנך את הילדים ולגדלם. יש הורים המנסים למצוא חן בעיני ילדיהם ולהיות חברים שלהם, דבר שלאחר מכן הופך להיות "בומרנג" לגבי חינוכם וגידולם בהמשך".

האב כפועל בניין המהווה דמות לחיקוי

ציפי גולן נולדה בתל אביב להוריה סילביה וטוביה שעלו לארץ ב-1950 מרומניה. אביה, היה אמור לעלות על האונייה "סטרומה" שהוטבעה, אך ברגע האחרון ניצל, כאשר נענה לאחד העולים לוותר על מקומו, ושמו אף חרוט עד היום בבית הקברות כחלל... במקצועו, היה סוחר מבוסס מבחינה כלכלית שהפך למהנדס. במלחמת העולם השנייה שהה טוביה במחנות עבודה. הוא היה ציוני בכל רמ"ח אבריו והשתתף בהקמת העיר דימונה כפועל בניין. אחותו מספרת עליו, שבידיו העדינות אותן טיפח, נוצרו יבלות וזיהומים שונים בעבודה זו ועל-מנת שימשיך לעבוד כפועל בניין הייתה חובשת את פצעיו. "אבי", אומרת לי ציפי היום, "מהווה עבורי מודל לחיקוי, מפני שידע ממרום מעמדו הכלכלי, לרדת למקום הכי נמוך, כשלנגד עיניו מטרה אחת: להיות מבוני הארץ. לשם כך, וכאיש משפחה חם, היה עוזב את המשפחה בתחילת השבוע וחוזר בסופו. יש לזכור גם שלא היו אז טלפונים... לאורך כל שנותיו היה גם פעיל חברתי. כניצול שואה, הוא גרם לי להשקיע מאמצים רבים ולמצוא את הדרך על-מנת לקרב את בני הנוער לנושא השואה גם באופן פרטני. ואכן, השתלמתי בקורס מדריכי נוער לפולין ובהמשך יזמתי את יציאתן של קבוצות תלמידים מבית ספרי למחנות ההשמדה בפולין. הוא ציווה עליי גם להמשיך בפעולה זו ולא למנוע נסיעה מילד שמצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת".

35 שנים במערכת החינוך

במשפחה גדלה ציפי עם אחיה שמואל. תחילה התגוררה המשפחה בגבעתיים ואחר כך עברה לרמת גן. "מגיל חמש, החלום שלי היה להיות מורה, היא אומרת היום ומוסיפה: "היו לי מורים, דמויות חיקוי מאוד משמעותיות, שנתנו לי את הכוח והחשק להתמיד בחלומי". ציפי לומדת בבית הספר היסודי "רמז" בבני ברק ומסיימת את "תיכון בליך" ברמת גן. בשירותה הצבאי היא משמשת בתפקידי פיקוד ומטה ואף משרתת שנה אחת בקבע. במקביל, היא מתחילה את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת בר-אילן לתואר ראשון בספרות עברית וחינוך, משתלמת בקורסים רבים ובהשתלמויות נוספות בהמשך ומקבלת תעודת הוראה. שלושים וחמש שנים היא נמצאת במערכת החינוך, מתוכם עשרים וחמש שנים מכהנת כמנהלת שני בתי ספר: 13 שנים את "נאות", בית ספר יסודי באשקלון (בו הוענקה לה ולצוות המורים פרס הוקרה מטעם משרד החינוך על פיתוח תוכנית ייחודית לטיפוח תקשורת בין אישית בנושא של מניעת אלימות) ו-12 שנים, את בית הספר לאמנויות מ-א' - י"ב, באשקלון, שזכה בפרסים והערכות רבות הן בתחום הישגיו הלימודיים והן בתחומים החברתיים ובאחוזי הגיוס הגבוהים של הבוגרים.

הקמת המרכז להורות וללמידה

ב-2016 מקבלת ציפי החלטה לפרוש ממערכת החינוך לפני גיל הפנסיה. "מפני שסיימתי מחזור שלם של כיתות מ-א' עד י"ב ורציתי להמשיך לתרום מהידע ומהניסיון שצברתי גם במסגרות נוספות בעיקר בהדרכת הורים, ילדים ומורים", היא אומרת. ציפי גולן בוחרת להמשיך את דרכה החינוכית כמנהלת בית ספר לאחר 25 שנות ניהול, ולהעניק מניסיונה רב השנים למשפחות ולילדים הנתקלים בקושי כלשהו. היא פותחת בביתה במושב גיאה את המרכז להורות וללמידה, המאפשר להורים ולילדים למצוא בו פתרונות ואוזן קשבת. בשנה האחרונה נתנה הרצאות וקיימה מפגשים אישיים עם משפחות במוסדות חינוך בנושאים חינוכיים בלוס אנג'לס בארה"ב. היא חברה בוועדת ערר לחוק פיקוח על בתי ספר של משרד החינוך בה משתתפים שלושה אנשים: משפטנים ואנשי כלכלה והיא היחידה שבאה מתחום החינוך וההוראה. נותנת הרצאות בכל רחבי הארץ בנושאי הורות ולמידה ובנוסף מתנדבת ב"עמך", בויצ"ו ובמקומות אחרים כאשר היא נקראת אל הדגל. באחרונה, היא מקבלת תואר דוקטורט על מחקרה שנמשך ארבע שנים ושנסב על ההשפעה של השתלמויות מורים מוסדיות על שינוי גישות אצל המורים כלפי תוכניות חינוכיות ולימודיות. התברר בתהליך המחקר, כי מאז שקיימות השתלמויות מוסדיות בבתי הספר לצוותי ההוראה והחינוך - איכות ההוראה של המורים והמחנכים השתפרה משמעותית. ציפי גולן מספרת: "כשפרשתי היה לי מאוד ברור באיזה תחום אני רוצה לעסוק. חבריי הטובים, המנהלים שפרשו יחד איתי, לא ממש הצליחו להבין איך אינני מתנתקת מתחום ההורות והלמידה. הם שאלו אותי שוב ושוב 'איך את מסוגלת להמשיך אחרי כל כך הרבה שנים עם הורים וילדים ולהקדיש להם שעות רבות ביממה'?"... האני מאמין העיקרי שלה מתמקד במשפט: "אין הורה לא מוצלח, אלא יש הורה לא מודרך".

הילדים הם השתקפות הוריהם בראי

ד"ר גולן טוענת, שהורים חייבים להוות דוגמה אישית לילדיהם. והילד – הוא לרוב הראי של הוריו. "לא אחת", היא אומרת, "מגיעים אליי הורים להדרכה ומעלים דברים קשים על-אודות ילדיהם. אני מבקשת מכל אחד מן ההורים בנפרד לכתוב על דף את התכונות של ילדם מבלי להעתיק. לאחר מכן מבקשת מכל הורה לציין ליד התכונה שכתב על ילדו למי בעצם הוא או היא דומים בתכונה זו. לאבא או לאימא? ואז, מתברר מהר מאוד שגם התכונות החיוביות וגם המקשות הן בעצם השתקפות ילדיהם בראי של הוריהם. כך למשל, הורה שצועק, מקלל ומכה לא יכול לבקש מילדו שלא לצעוק או לא לקלל או לא להכות ועוד ועוד". לדבריה, הורים זקוקים לכלים פרקטיים ומידיים על-מנת לכבות שריפות בבית, מול הילדים ומערכת החינוך.

התמודדות עם גיל ההתבגרות והמכשירים הדיגיטליים

"גיל ההתבגרות, אומרת ד"ר ציפי גולן, מקשה מאוד על ההורים, כי בתקופה זו הילדים רוצים עצמאות ואינם רוצים להישמע במקרים רבים להוראות ההורים ובנוסף הם חשופים ומושפעים מאוד מהאמצעים הדיגיטליים החדשים המתחדשים מדי יום". והיא מדגישה: "ילדים רבים מתלוננים בפניי, שהוריהם אינם מדברים איתם על נושא המיניות ולכן הם נאלצים לשאוב את המידע שלהם ממקורות שלעיתים הם שליליים. הורים רבים ומשכילים מתקשים ללוות את ילדיהם בתהליך ההתבגרות המינית וסבורים שזה תפקידו של בית הספר ולדעתי הנחרצת ולצערי הרב, לבית הספר אין את הזמן להקדיש מענה למיומנויות כישורי החיים ולהתבגרות המינית כנדרש. ילדים רבים הם חסרי ביטחון עצמי וחסרי יכולות להתמודד עם קשיים חברתיים: כישורי חיים וקשיים רגשיים, תחומים שבתי הספר אינם יכולים לספק להם פתרונות ולא תמיד ההורים יודעים כיצד לעזור להם להתמודד עם המצב הזה. הורים מוצאים עצמם מתמודדים היום עם סוג של תחרות על מותגים. כמו למשל הטלפונים. הם לא מוכנים שלילד שלהם יהיו פחות דברים חומריים מאשר לילד השני וזאת על-אף העובדה שהם לא מסוגלים לעמוד כלכלית בתחרות זו. ולכן, רבים מהם עושים מאמצי על "לספק את הסחורה" בכדי שלא ירגישו הבדל כלשהו בין הילד שלהם לבין "ילדי השכנים".

יציאה לדייט "שעת המלך או המלכה"

אחד הדברים הקריטיים היא העובדה ששני ההורים היום עסוקים מאוד בהתמודדות הכלכלית ובקריירות האישיות שלהם, מה שמותיר להם הרבה פחות זמן לשהות בחברת ילדיהם בצורה איכותית ולכן אני מרבה להציע להורים בכל הזדמנות, לפחות פעם בשבוע, לצאת ל"דייט" עם ילדיהם, עם כל אחד בנפרד, מה שאני קוראת לזה: "שעת מלך" או "שעת מלכה" ולנסות במפגש הזה להשאיר זמן נטו רק להחלפת חוויות רגשיות ביניהם. חשוב מאוד שילד ידע בכל גיל, שהוריו אינם החברים שלו, אלא הם העוגן שלו, שאליהם יוכל לפנות בכל עת מבלי להרגיש צורך להסתיר מהם דברים או לשקר להם.

עידוד ומחמאות לילדים שלכם

מניסיוני, אומרת ד"ר גולן נוכחתי לדעת שרבים מההורים מתקשים להעניק לילדיהם מחמאות. ישנן מחמאות ריקות מתוכן ולעומתן משמעותיות. לדוגמה, כשאומרים לילד או לילדה שלך: נסיך, מלכה, אתה הכי יפה, הכי חכם – אלה הן מחמאות ריקות. ההורה חייב לסגל לעצמו מחמאות שיש בהן תוכן ולמידה. לדוגמה: חל שיפור מאוד משמעותי בהתנהגותך כלפי אחיך, אני רואה שאתה עושה מאמץ גדול ומשקיע יותר בקטע החברתי, אנחנו מעריכים את העניין שאתה מגלה במקצוע שאתה טוען, שהוא קשה לך. לטפוח לילד שלך על השכם, הינו אחד הדברים החשובים בהורות. ילד שמקבל מחמאה והערכה על מה שעשה, יבין וירצה לקבל שוב ושוב...

סוגיית שעורי הבית

בהתייחסותה להחלטת משרד החינוך לצמצם או לבטל את שעורי הבית בכיתות היסוד, אומרת ד"ר גולן שעומס בשעורי בית מצמצם את שעות הפנאי של הילד והיכולת של ההורה לשהות במחיצתו (אל תשכחו שההורים חוזרים בשעות מאוחרות מעבודתם). סוגיית שעורי הבית גרמה בהרבה מאוד בתים לקשיים ולסכסוכים בין ההורה לילד בגלל התסכול. לכל ילד יש את קצב הכנת שעורי הבית שלו והילדים הפכו במידה רבה תלויים בנוכחות הוריהם בהכנת שעורים. רבים ההורים שטענו ששעורי הבית הפכו להיות לא רק הסיוט שלהם אלא בשבילם זה עונש גדול. היא קובעת שביטול שעורי הבית והכנתם על חשבון שעות בית הספר הינו פתרון חלקי מאד, מפני שהספק הלימודי יורד ובכל זאת יש מקצועות שחייבים לתרגל ולשנן גם אחרי שעות הלימודים כמו מתימטיקה, אנגלית וקריאה. הרעיון הוא, ששיעורי הבית חייבים להיות מותאמים יותר לתלמידים ואף לדאוג לבדוק אותם על-ידי המורים ובמידת הצורך לתקנם ולחדד את הידע של התלמיד. "בחטיבות הביניים ובתיכונים מכתה ז' – י"ב הצורך בהכנת שעורי הבית (תרגול ושינון החומר) הינו חיוני ולא ניתן לבטלו. לגבי הזמן הפנוי שייווצר מביטול שעורי הבית אני מאוד סקפטית שההורים והילדים יידעו לנצל את הזמן הזה לתועלתם בהתאם לכוונת משרד החינוך שכן יהיה להם עכשיו יותר זמן ופנאי לשהות מול המחשבים והאמצעים הדיגיטליים האחרים".

מכשירים במקום חברים

שהייתם הממושכת של הילדים הנמצאים לבד ומול הטכנולוגיה המתקדמת – יוצרת אצלם הרבה פחות כישורי שפה חברתיים. פעמים רבות המכשירים הללו ממלאים את המקום של החברים וכישורי החברות בין בני האדם בכלל. היום מדברים ההורים בתוך הבית עם בניהם עם הטלפונים הניידים... לדעתה של ד"ר ציפי גולן על ההורים לגבש תוכנית אישית בביתם ולקבוע מהו הזמן שיוקדש ביום על-ידי ילדיהם, להימצא מול המסכים ולא להיכנע ללחצם. עם זאת, אין למהר להעניש ילדים בעונשים שההורים לא יכולים לעמוד בהם בעקבות הצהרותיהם שנאמרו ברגעי כעס. עדיף להתאפק, לקחת אוויר ולדבר על דברים כשהכעס אינו בעיצומו, גם אם יעבור יום שלם מהאירוע ואז, לשוחח עם הילד ולגבש עמדה לגבי מעשיו. אל לנו לשכוח, מציינת ציפי, שעולם התחום הדיגיטלי לא יוכל להחליף את התחום האנושי. המדיה הדיגיטלית בעידן הטכנולוגי לא תוכל להחליף מחמאה של מורה או אוזן קשבת מצידה כלפי התלמיד".

תופעות האלימות בבתי הספר

"תופעות האלימות בחלק מבתי הספר הן כואבות ומכאיבות, אומרת ד"ר גולן ומוסיפה: אני מאמינה שרק שיתוף פעולה של הבית עם הילד ובית הספר יפחיתו אותן. לילדים של היום יש "פתיל קצר" בהשוואה לילדים משנים קודמות. בשיחות אישיות עם ילדים ובניסיון ליישב את ההידורים בין הילדים עצמם, הורים אומרים: 'תחזיר לו, אני אחנך אותו לא להיות פראייר'. אני מתנגדת לדברים הללו ומשתפת את הצוות החינוכי על-מנת שהאלימות לא תגבר. אין לדעת לעולם כיצד יסתיים סכסוך עם אלימות פיזית ואיזה נזק פיזי עלול להיגרם בסכסוך כזה. קראתי ושמעתי על ילדים שאלימות פיזית גרמה להם נכויות קשות. "מתוך ניסיוני הניהולי והפדגוגי אני תומכת ומדריכה צוותי הוראה וחינוך של בתי ספר ומעשירה אותם בכלים המאפשרים להם להיות מורים יותר מנוסים המתמודדים בקלות רבה יותר מול ההורים המנסים להתערב מאוד בעבודת המורים והמנהלים, כיצד להתמודד במקרים אלה ולתת ולאפשר לילדים להיות יותר רגועים ובעלי כישורים חברתיים יותר". מסכמת ד"ר ציפי גולן.