חבר כנסת אשר פרש מסיעתו ערב בחירות לכנסת יוכל להתמודד ברשימה של מפלגה אחרת, אשר היתה מיוצגת על-ידי סיעה של הכנסת היוצאת, גם אם לא התפטר מכהונתו בסמוך להודעת הפרישה. כך קובע בית המשפט העליון, בנימוקי ההחלטה בעתירה שהוגשה במרס 2006 על-ידי מפלגת העבודה, כנגד החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית שלא לפסול את מועמדותם של חברי הכנסת שמעון פרס, דליה איציק וחיים רמון ברשימת "קדימה" בבחירות לכנסת השבע-עשרה [בג"צ 1759/06 מפלגת העבודה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית].
ראשיתה של הפרשה בחודש נובמבר 2005. אז הכריזו ח"כ פרס, איציק ורמון, פומבית, על פרישתם ממפלגת העבודה והצטרפותם לקדימה. כל הפורשים נותרו בתפקידם כחברי כנסת מטעם מפלגת העבודה ולא התפטרו מכהונתם בכנסת אלא רק לאחר 45 יום.
בסוף חודש ינואר 2006 הוגשה עתירה לוועדת הבחירות הראשית, ובה התבקשה הוועדה לקבוע כי חברי כנסת הפורשים אינם רשאים להתמודד במסגרת רשימת מפלגת קדימה בבחירות לכנסת ה- 17. העתירה התבססה על הוראת סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, הקובע כי ח"כ אשר פרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו בכנסת סמוך לפרישה, לא ייכלל ברשימתה של מפלגה שהיתה מיוצגת על-ידי סיעה של הכנסת היוצאת.
ועדת הבחירות המרכזית סברה כי ההסדר הקבוע בסעיף 61 לחוק הכנסת הינו הסדר בלעדי לעניין פרישתם של חברי כנסת. הסדר זה קובע, כי משפרש חבר הכנסת מסיעתו, שלא במסגרת התפלגות, תקבע ועדת הכנסת את דבר פרישתו בישיבה שבסמוך לאחר הפרישה ולאחר שנתנה לחבר הכנסת הזדמנות להשמיע את טענותיו. משכך, ועדת הבחירות המרכזית אינה מוסמכת לקבוע כי חבר כנסת פרש מסיעתו לצורך סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, אם לא התקיים לגביו ההליך הקבוע בסעיף 61 לחוק הכנסת.
עמדה זו של ועדת הבחירות המרכזית העמידה לדיון מחודש את היחס בין שני הוראות דין: בין פרישה מסיעה כמשמעותה בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת, לבין פרישה מסיעה לפי סעיף 61 לחוק הכנסת. השופט ברק בחר שלא לדון בסוגיה זו והותירה בצריך עיון.
בג"צ קבע, כי גם אם תתקבל עמדת העותרים, לפיה ההליך הקבוע בסעיף 61 לחוק הכנסת איננו הסדר בלעדי לעניין פרישת חברי כנסת ואיננו קונסטיטוטיבי לעניין הפרישה לפי סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, וגם אם ניתן לראות בחברי הכנסת כמי שפרשו מסיעתם, הרי שבהתחשב בעובדה שמדובר בתקופת בחירות אשר בה לא התקיימו דיונים או הצבעות בעלות חשיבות בכנסת, ולא נטען כי הפורשים הצביעו בניגוד לעמדת הסיעה ממנה פרשו, יש לראות אותם כמי שהתפטרו מכהונתם בכנסת בסמוך לאחר פרישתם מהסיעה. זאת על-אף התקופה הארוכה של 45 יום שעבר בין הפרישה למועד ההתפטרות.
על-פי הנשיא אהרן ברק, "את הביטוי 'בסמוך לאחר הפרישה', יש לפרש על-פי תכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת. תכליתה המרכזית של הוראה זו הינה לצמצם את האפשרות שחבר כנסת שנבחר במסגרת רשימת מועמדים מסוימת יפרוש מסיעתו יחד עם המנדט שנתן ציבור הבוחרים לרשימה ממנה פרש, ויפעל בכנסת באופן המנוגד למצעה ולעמדותיה של הסיעה, תוך סיכול רצון הבוחר".
למצער, בג"צ מתעלם לחלוטין מהעבודה שכל הפורשים הודיעו על התפטרותם מן הכנסת זמן קצר לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה חיווה דעתו, כי על-פי הוראת סעיף 6(ה) לחוק יסוד: הממשלה, אין ניתן למנות את "הפורשים" לשרים בממשלת המעבר. דבר המעורר שאלות באשר למניעים האמיתיים של הפורשים לאי הגשת התפטרותם.
נראה כי בסערת הדיון שכח בג"צ לבחון את השפעת החלטתו על אמון הציבור במערכת השיפוטית - המכשירה התנהגות בלתי נאותה של נבחרי ציבור העסוקים במשחק כיסאות פוליטי במקום לבקרם.
