משיכתם של יתושים לדברי מתיקה עשויה לסייע במניעת מחלת המלריה ומחלות נוספות המועברות באמצעות יתושים. כך טען השבוע פרופ' יוסף שליין, מהאוניברסיטה העברית.
לדברי פרופ' שליין, "כולנו סובלים מכך שאנו מהווים מקור מזון לנקבת היתוש. ידוע כי נקבת היתוש זקוקה למנת דם לפני הטלת ביציה, אך מה שפחות ידוע הוא תאבונה לחטיפים מתוקים בין הארוחות. דיאטת 'מתוקים' שמקורה העיקרי הוא צוף פרחים מספקת ליתושים את האנרגיה שלהם".
פרופ' שליין וגונתר מילר, מהמחלקה לפרזיטולוגיה במרכז קובין לחקר מחלות מדבקות וטרופיות בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ערכו ניסוי בנווה מדבר בדרום הארץ, שבו פורחים עצי שיטה רוב השנה, גם בתקופות יובש ארוכות.
פריחת עצי שיטה מושכת המוני יתושים וכשמרססים את העצים בתמיסת סוכר מהולה בקוטל החרקים Spinosad, היתושים אוכלים מהתמיסה ומתים. לדברי החוקרים, קוטל חרקים זה גורם נזק סביבתי מועט, יש לו השפעה מוגבלת על מספר קבוצות של חרקים ורעילות נמוכה לציפורים וליונקים.
פרופ' שליין הניח, כי בהיעדר מקור סוכר אחר, יתושים המחפשים צוף יימשכו לעצי שיטה אלו. מממצאי המחקר עולה, כי הריסוס בקוטל החרקים גרם להשמדת רוב אוכלוסיית היתושים בנווה המדבר. היתושים המעטים שנלכדו לאחר הריסוס היו כנראה יתושים בוגרים שרק בקעו מהגולם, והתרבות נוספת נמנעה בשל ההשפעה המתמשכת של קוטל החרקים. בדרך זו התרוקן נווה המדבר לחלוטין מאוכלוסיית היתושים שחיה בו.
לדברי פרופ' שליין, באזור מדברי בעונה יבשה, לפרחי העצים המועטים הקיימים באזור יש תפקיד מרכזי בחיי היתושים, מכיוון שהם המקור היחיד לסוכר. באזורים יבשים, המחסור במקורות סוכר מקצר את תוחלת החיים של היתושים וכך מגביל את יכולתם להעביר מחלות.
בעקבות התוצאות, ממליצים החוקרים להשתמש בפיתיון של תמיסת סוכר מהולה במדביר חרקים, באזורים שיש בהם פריחה המהווה מרכזי אכילה ליתושים.
כמו-כן, שיטה זו יכולה להיות יעילה באזורי מדבר וערבה, במיוחד אזורים באפריקה הגובלים בסהרה, שם מתפשטת המלריה בעקבות שינויים סביבתיים, התנגדות לתרופות ועמידות יתושים להדברה קונבנציונלית.
שתילת עצים או שיחים המושכים יתושים בסביבה המתאימה והשימוש בהם להדברה עשויים לספק כלי יעיל במלחמה ביתושים ובמאבק נגד מלריה.