האם 29 שקלים הם פיצוי נאות לכל שנת ותק לחקלאי שנדרש לוותר על אדמתו? לשאלה זו יידרש בית המשפט העליון שיכריע (ד', 27.9.06) בעתירת עמותת אדמתי, המייצגת את החקלאים, נגד החלטה 969 של מועצת מקרקעי ישראל.
ההחלטה האמורה קבעה את גובה הפיצויים לחקלאים בעת שינוי יעוד קרקע. העתירה הוגשה בשם של 140 קיבוצים ומושבים ותיקים החברים בעמותה, באמצעות עורכי הדין עופר נועם ויוסף ג'רסי.
החלטה 969 של מועצת מקרקעי ישראל התקבלה לאחר בג"צ הקרקעות שביטל החלטות קודמות של מועצת מקרקעי ישראל. על-פי החלטה זו, הפיצוי לחקלאים נגזר מסכום בסיס, בהתאם לסוג הגידול הנוכחי בחלקה, ותוספת בגין כל שנת ותק של החזקת החוכר בקרקע.
לטענת עמותת אדמתי, ה"פיצוי הנוסף" ליישובים הוותיקים מתמצה בסכומים מגוחכים של עשרות בודדות של שקלים לדונם לכל שנת ותק שהם בבחינת לעג לרש. כך למשל, זכאי ישוב המחזיק 70 שנה בקרקע מסוג בעל לפיצוי נוסף של כ-29 שקל לדונם לכל שנת ותק.
בדיון קודם שנערך בעתירה נקבע שמועצת מקרקעי ישראל תשקול את החלטתה. בתגובה החליט המינהל להקפיא את החלטה 969 לשנתיים ימים. עמותת "אדמתי" מתנגדת להקפאת ההחלטה, מאחר שלטענתה מדובר בניסיון התחמקות מדיון עניני ואמיתי בשיעור הפיצויים ההוגן המגיע לחקלאים, ובניסיון לבטל את ההחלטה הלכה למעשה.
לטענת העמותה, אנשי המינהל לא קיימו את צו בית המשפט העליון ופעלו בחוסר סמכות בהקפאת החלטה 969, שכן אין זה מתפקידם של פקידי המינהל שהוא גוף ביצועי לקבל החלטות בנוגע למדיניות קרקעית שנמצאת באחריות מועצת מקרקעי ישראל. בניגוד להנחיית בג"צ, מועצת מקרקעי ישראל לא התכנסה ולא דנה בגובה הפיצויים הנכון.
בארי הולצמן, יו"ר עמותת אדמתי, אומר, כי העמותה רואה במאבק על גובה הפיצויים שלב חשוב בהכרה הלאומית בתרומתה ההיסטורית של ההתישבות החקלאית בארץ ישראל ובזכאותם של החקלאים לפיצוי הולם אם וכאשר הם נדרשים להפרד מאדמתם. "אנו מעודדים מהדיונים בשלבים המוקדמים ומקווים שבג"צ יאכוף על מועצת מקרקעי ישראל לבחון שוב את מדיניותה", אומר הולצמן.