רוב הרבנים מסכימים עם המונח זכות הציבור לדעת. אולם נמצאו הבדלים באשר לשאלה אם הרבנים מסכימים עם עיקרון זה "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד". 97% מראשי קהילות רפורמיים והקונסרבטיביים, 77% מרבני הזרם הדתי-לאומי המרכזי, 45% מרבני הזרם הדתי-לאומי האדוק ו- 41% מן הרבנים החרדיים הסכימו "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד" עם זכות זו.
על-פי מקום הלידה - רבנים ישראלים מכל הזרמים שנולדו במדינות אנגלו-סקסיות (83%) וה"צברים" שנולדו בישראל (61%) הסכימו "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד" עם עיקרון הזכות לדעת, בניגוד לרבנים שנולדו במזרח אירופה (39%) ובמדינות ערב (17%).
חופש העיתונות זכה אף הוא לתמיכה רבה, אם כי פחותה מעט מן התמיכה בזכות הציבור לדעת. 96% מראשי הקהילות הרפורמיים והקונסרבטיביים, כמעט חצי מרבני הזרם הדתי לאומי המרכזי, שליש מרבני הזרם הדתי-לאומי האדוק וכרבע מן הרבנים החרדים הסכימו "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד" שיש צורך בעיקרון חופש העיתונות. רבנים שנולדו במדינות אנגלו-סקסיות נטו להכיר בעיקרון זו יותר מרבנים שמוצאם ממדינות אחרות.
רוב הרבנים (89%) מן הזרם הדתי לאומי המרכזי, מהזרם הדתי-לאומי האדוק והחרדיים דוגלים בפיקוח על התקשורת "במידה מסוימת" "במידה רבה" או "במידה רבה מאוד". כמעט חצי מראשי הקהילות הרפורמיות והאורתודוכסיות דוגלים בכך (כאשר ראשי קהילות קונסרבטיביים רבים יותר דוגלים בכך מאשר עמיתיהם הרפורמיים).
רבנים שנולדו במדינות אנגלו-סקסיות נטו פחות לדגול בפיקוח על העיתונות (35%) מאשר רבנים ילידי הארץ (64%), יוצאי מזרח אירופה (76%) או יוצאי מדינות ערב (78%). רוב הנשאלים התומכים בפיקוח על העיתונות העדיפו כי הדבר ייעשה על-ידי גוף ציבורי ולא על-ידי רבנים. אפילו רבנים חרדים העדיפו כי הדבר ייעשה על-ידי גוף ציבורי (62%) ולא על-ידי גוף רבני (38%).
פערי עמדות צצו כאשר נגעה השאלה אל הבית פנימה. באשר לשאלה האם יש לדווח מידע שערורייתי החושף פשעים שנעשו על-ידי רבנים: כל ראשי הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות צידדו בכך, כמעט רבע מן הרבנים החרדיים ו- 59% מן הרבנים הדתיים לאומיים דגלו בכך. עם זאת, נשאלים מכל הזרמים האמינו כי בפרסום כזה יש גורם מרתיע.