לחץ - הכל עניין של גנים?

למרות שקיימים נתונים רפואיים רבים המציעים כי גרסאות של גן מסויים משפיעות על הנטייה של אדם לדיכאון, זהו המחקר הראשון שנעשה בסריקות מוח של בני אדם התומך בתאוריה זו. נמצאו ראיות רפואיות שהציעו קשר בין השניים, אך קשר זה טרם תואר ברמה של מערכות עצבים, הסבירו החוקרים. השאלה היתה האם אפשר למצוא ראיות לקשר זה גם במוח. מחקרים קודמים שנעשו בעזרת סריקות מוח גילו כי אזורים מסויימים של המוח פעילים כאשר קיים מצב של דיכאון או לחץ.

לצורך המחקר השתמשו החוקרים בסורק תהודה מגנטי (MRI) כדי למדוד את זרימת הדם באזורים אלו במוח אצל 48 מתנדבים בוגרים בריאים. אף אחד מהמשתתפים לא אובחן עם הפרעה כלשהי המשפיעה על מצב הרוח, כולל דיכאון. המשתתפים התבקשו לדווח על לחצים כלשהם בחייהם, כולל בעיות בריאות, בעיות משפטיות ולחצים בתקופת הילדות. אזור השקד במוח, שנמצא מעורב בדיכאון וחרדה, היה פעיל יתר על המידה אצל אנשים עם גרסאות "קצרות" של הגן ועם רמות לחץ גבוהות בחיים. אנשים אלו הראו גם רמות גבוהות של "הרהורים" (מחשבות כפייתיות), גורם סיכון לדיכאון.

לחץ גדול יותר בחיים העלה את רמת הפעילות באזורים אלו במוח. מה שהיה מעניין היה כי גם ההיפך היה נכון. להפתעת החוקרים, אצל קבוצת האנשים עם רקע גנטי שונה, לחץ נמצא קשור לפחות פעילות בשקד. מעבר לכך שקבוצה זו לא הראתה את ההשפעה של מבנה גנטי אחר, היא הראתה בדיוק את הדפוס ההפוך. עבור אנשים אלו הפתגם "מה שלא הורג אותך מחשל אותך" כפי הנראה מדוייק ביותר. בנקודה זו, העלה המחקר שאלות לא פחות מתשובות והחוקרים מחפשים כעת אחר מימון נוסף שיאפשר מחקר של קבוצת משתתפים גדולה יותר, כדי לראות האם אנשים בעלי גרסה קצרה של הגן ולחץ רב יותר בחיים אכן מפתחים דיכאון בשלב מסויים. כיוון נוסף עשוי להיות בדיקה אם המבנה הגנטי של אדם ישפיע על החלטות לגבי מצבים מלחיצים בחיים.