מבצע קדש, או מלחמת סיני - התנהלה בין מצרים לישראל, ובמהלכה כבשה ישראל את חצי האי סיני. היה זה המבצע הצבאי הישראלי היחיד שבוצע תוך שיתוף פעולה עם מדינות זרות - בריטניה וצרפת.
מלחמת העצמאות של ישראל הסתיימה בהסכמי שביתת נשק בין המדינות אך ללא הסכמי שלום, ואי הבהירות בהסכמים אלו לגבי ה"אזורים המפורזים", הביאה להחרפה ביחסי ישראל-ערב.
ערב המבצע גברה המתיחות בין ישראל למצרים בעקבות עסקת נשק שחתמה מצרים עם צ'כוסלובקיה ב- 1955 והמשבר הבינלאומי שפרץ בקיץ 1956 בעקבות החלטת נשיא מצרים, גמאל עבד-אל-נאצר, להלאים את תעלת סואץ.
ישראל ראתה איום מיוחד על עצמה בסגר שהטילה מצרים על אילת ומפרץ אילת וחששה מאפשרות של מלחמה בשלוש חזיתות לאחר הצטרפות ירדן לחוזה הצבאי המצרי-הסורי.
בחודש אוגוסט 1956 פנתה צרפת לישראל בהצעה לתוכנית פעולה משותפת, בשיתוף בריטניה, שמטרתה להביס את מצרים בנושא הלאמת תעלת סואץ.
בחודש אוקטובר נחתמו שני הסכמים - האחד בין צרפת בריטניה וישראל שכלל תסריט מדוייק של מתקפה ישראלית על כוחותיה של מצרים בסיני, ומיד אחריה, אולטימטום בריטי-צרפתי למצרים ולישראל לסגת מאזור התעלה. ההסכם השני היה בין ישראל לבין צרפת וכלל הבטחה צרפתית להגנה ימית ואווירית על ערי ישראל במקרה של התקפה אווירית מצרית.
ב- 29 באוקטובר, כאמור, הוצנח גדוד צנחנים של צה"ל עמוק בשטח סיני, לאחר 24 שעות הצטרפו לכוח שני גדודים נוספים כשהם מקבלים מחיל האוויר תמיכה טקטית. במסגרת המתקפה נכבשה שארם אל שיח' וצה"ל השתלט על מצרי טירן. בתוך 4 ימים נחלו הכוחות המצריים בחצי האי סיני תבוסה מלאה.
בנובמבר קראה העצרת הכללית של האומות המאוחדות לנסיגה מיידית של כוחות צה"ל אל מאחורי קווי שביתת הנשק וכן לפינוי הכוחות האנגליים והצרפתיים מאזור התעלה.
ב- 8 בנובמבר הסכימה ישראל לסגת לאחר השלמת הסידורים עם האומות המאוחדות בדבר הצבת חיל החירום הבינלאומי.