בית המשפט העליון דחה (30.10.06) את ערעורו של חאמיס כולאב שהרג בדקירות סכין את חברו לכפר. בית המשפט קיבל את פסיקת בית המשפט המחוזי שדנה בעיסקת טיעון בתיק, ושלחה את כולאב ל-14 שנות מאסר באשמת הריגה.
על-פי כתב האישום, המקרה אירע על-רקע סכסוך בין משפחתו של כולאב למשפחה אחרת בכפר לאחר אירוע שבו נורו יריות לעבר רכבו של כולאב. ביום 7.6.02 חלף רכבו של כולאב על פני פיצריה בה ישב המנוח מהמשפחה היריבה עם תושבים אחרים. לאחר שהמנוח עשה לעבר הרכב תנועה מגונה, הוריד כולאב מהרכב את הבנות אשר ישבו בו במושב האחורי. לאחר מכן, ירד כולאב מהרכב וניגש לעבר המנוח. בין כולאב למנוח התפתחו חילופי דברים, ובעקבותיהם פרצה תגרה, במהלכה דקר כולאב את המנוח בסכין, דקירה אשר גרמה למותו בבית החולים.
כולאב נעצר כעבור יומיים והוגש נגדו כתב אישום בבית המשפחה המחוזי בתל אביב. במסגרת הסדר טיעון, סוכם כי התביעה תעתור ל-14 שנות מאסר בפועל, וההגנה תהיה רשאית לטעון לעונש של לא פחות מ- 9 שנות מאסר בפועל.
בית המשפט גזר את דינו של כולאב ושלח אותו ל- 14 שנות מאסר. בגזר הדין, נכתב כי יש צורך להדגיש את ערך קדושת החיים, ולעקור מן השורש את "תרבות הסכין" המיישבת סכסוכים באמצעות אלימות.
בערעור שהגיש סנגורו של כולאב לבית המשפט העליון, נטען כי העונש שהוטל על כולאב כבד וחמור במידה בלתי מוצדקת. עוד נטעו, כי הרקע למעשה אינו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, תנועת היד המגונה, כי אם הירי שבוצע לעבר רכבו על-ידי המנוח, אירוע שהיה יכול להסתיים במוות של נוסעי הרכב. כן הוא טוען, כי ניתן היה להתחשב בגילו הצעיר יחסית של כולאב, בחיסכון בזמן שיפוטי עקב הודאתו, בבעייתיות בראיות הקיימות בתיק, וכן בנסיבות חייו הקשות של כולאב. לטענת הסנגור, אחיו של כולאב חולה בסרטן, וכן מאז הפרשה נפרדה ארוסתו של כלאב ממנו ובעקבות האירועים, הוא ומשפחתו מנודים מהקהילה.
הסנגור טען עוד, כי ניתן משקל יתר לשיקול ההרתעה בענישה, במקום להתמקד בענישה אינדיבידואלית. לטענתו, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אין מקום להעברת מסר חברתי באמצעות ענישת המערער. לבסוף הוא טוען כי בית המשפט המחוזי בחר ברף העליון של הענישה, ולא איזן כראוי, ואף חרג מרמת הענישה הנהוגה בעבירות מעין אלו.
מנגד, טענה המדינה, כי "אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. הצדדים הגיעו להסדר טיעון, הקובע רף עליון ותחתון לענישה, ובית המשפט בגזר דינו נשאר במסגרת ההסדר".
כאמור, דחו שופטי העליון ארבל, חיות וחשין את הערעור ושלחו את כלאב להמשך ריצוי מאסרו. בפסק הדין כתבו השופטים, כי "המערער הורשע בעבירת הריגה במסגרת הסדר טיעון, ולפיכך אין מועילה לו טענתו בדבר בעיות ראייתיות בתיק". עוד כתבו, כי "אף אם, כפי שטוען המערער, הרקע למעשה לא היה התנועה מגונה שעשה המנוח, כי אם אירוע הירי, אין בכך כדי להצדיק נטילת חייו של אדם אשר באותו רגע לא תקף את המערער ולא פגע בו, אלא רק כיוון לעברו את אצבעו בתנועה מגונה".
השופטים הזכירו בפסק הדין את עברו של הנאשם הכולל עבירות אלימות, ניסיון לרצח, נשיאת סכין למטרה לא כשרה, וכן עבירות סמים ורכוש. לדברי השופטים, "עבר זה מעיד עליו כי אין המדובר במעידה חד פעמית על-רקע סכסוך מסוים, כי אם על אורח חיים של אלימות והפרת חוק".
לסיום ציינו השופטים, כי "העונש שהוטל על המערער אינו העונש המקסימאלי הקבוע בחוק לעבירת ההריגה, וכי יש בו איזון נכון וראוי בין קדושת חיי אדם לבין נסיבותיו האישיות של המערער והודאתו במעשה".
