בית המשפט העליון דחה את עתירתם של בעלי גן האירועים "גן השיקמים", וכן את עתירתו של ח"כ רוברט אילטוב, בבקשה לדחות את הריסתם של גני אירועים באזור המרכז.
עתירתו של ח"כ אילטוב נגד ועדות התכנון ובנייה באזור המרכז, נגעה להחלטת ועדת ביקורת המדינה בכנסת לגבי זירוז הליכי הכשרת גני אירועים תוך מזעורם של הליכים בירוקרטיים. הסיבה להחלטה, לטענתו של אילטוב, היא מצבם העגום של גני האירועים בארץ שלא מקבלים הכשרה חוקית בשל הזמן והמשאבים שיש להוציא לשם כך. על כן הוחלט, כי תינתן אפשרות לכ- 70 גני אירועים לבקש מסלול מהיר להכשרתם החוקית. בפועל עתרו רק 3 גני אירועים.
לטענת המשיבות, אותה קיבל בית המשפט, היתה כי לוועדת הכנסת אין כוח אופרטיבי ואינה יכולה להשפיע על מסלולי האכיפה בארץ. בית המשפט הוסיף, כי יש לתת לוועדות הכנסת משקל רב, אך החלטותיהן אינן יכולות להתערב בהליכי האכיפה.
המשיבות טענו עוד, כי הסיבה היחידה שהוועדה בכלל עסקה בנושא, היא פנייתם של לוביסטים המייצגים את גני האירועים, ולא בגלל "המצב המחפיר" שתואר בעתירה, כלומר הליך הכשרת גני אירועים שאין הציבור יכול לעמוד בו.
לטענת העותר כי ייפגעו עובדים רבים, וכן ציבור מזמיני אירועים, אם החלטות הוועדה לא יישומו, בית המשפט ענה כי לא ייתכן שגני אירועים יבנו עסק ללא היתר, יעסיקו עובדים ויקבעו אירועים, ואז יבקשו מבית המשפט כי יאשר את עבירותיהם.
לגבי עתירתו של "גן השיקמים", בית המשפט רטן וכעס על שימוש הליכי המשפט על-ידי העותרים. זאת משום שהעותרים השתמשו, לפי פסק הדין, בכל הליך אפשרי שיכלו בכדי למנוע את הריסת הגן; מבקשות מנהליות המבקשות סעד זמני שנדחו, לערעורים שנדחו, ולבקשות למשפט חוזר בבית המשפט העליון. למעשה כבר משנת 2004 ניתן כתב אישום וצו הריסה לבעלי הגן, ומאז המשיכו העותרים בקבלת הזמנות, ולכן אינם יכולים, לפי בית המשפט, להשתמש בטיעון כי הציבור שייפגע הוא ציבור החוגגים, שכן אינם יכולים להציב עובדות בשטח ולבקש מבית המשפט לאשרן.
בנוסף אמר השופט רובינשטיין, כי הניסיון לעקוף את הליכי המשפט, כלומר עתירה לבג"צ, לאחר שהוא דחה ערעור ביושבו כערכאת ערעור, היא שימוש ציני של הליכי המשפט הרבים. לכן בוטל הצו הזמני שהעניק בית הדין הגבוה לצודק, על-ידי השופט ד' חשין, להריסת הגן.
