החדשות הטובות: אפשר לאמן את בלוטות הטעם. מגוון המזונות שאכלתם כילדים, והקשר הרגשי למזונות מסויימים, חשובים יותר מאשר הביולוגיה בקביעת העדפות תזונתיות.
ואפשר גם לרמות את בלוטות הטעם...
'סופר-טועמים' רבים משוכנעים כי הם לא אוהבים את רוב הירקות רק בגלל שברוקולי עושה להם צמרמורת... אבל דווקא לאנשים אלו כדאי לנסות להרחיב את התפריט האישי על-ידי טעימת מאכלים הכוללים ירקות מבושלים בסגנונות שונים כמו בישול בסגנון חמוץ מתוק למשל, מאחר וסוכר - מנצח את המרירות.
כמה ביסים מתפוחי אדמה מתוקים עם ברוקולי, ו'שונאי הירקות' יגלו כי לירק השנוא בכל זאת טעם לא כל כך נוראי.
כדאי גם לזכור - הטעם מתעמעם עם השנים - לכן כרוב הניצנים ששנאתם בגיל 20, עשוי להיות המאכל האהוב בגיל 50.
אך הטעם מתחיל למעשה עוד לפני שהמזון נוגע בלשון. ויותר חשוב אפילו מריח המזון היא הלעיסה, המשחררת אדים בגב האף. למעשה אנו משוכנעים שאנחנו טועמים בזמן שבתת מודע אנו מריחים את המזון, הליך הנקרא 'retronasal olfaction', השולח למוח מידע לגבי הטעם, יחד עם ריאקציות אחרות רגישות יותר מהריח בלבד.
המוח, בינתיים, עסוק בניסיון לווסת את האותו המתחרים המגיעים מהורמוני הקיבה האומרים לו "אני מלא"...
חוקרים ממישיגן החדירו אלקטרודות למוחם של חולדות כדי לעקוב אחר האזור במוח האחראי על תחושת העונג ונקרא 'ventral pallidum'. התאים באזור זה נדלקו בעוצמה רבה כאשר החולדות אכלו מאכל בטעם מתוק או מלוח, אליו השתוקקו, אך הפסיקו בהדרגה כשהחולדות התעייפו מאכילת אותו מאכל.
אצל בני אדם קיים אותו אזור במוח, והמדענים משוכנעים כי הוא יהיה פעיל ביותר לקראת הארוחה החגיגית הבאה...