בצר לו פנה הבעל לבית הדין הרבני בבקשה להשית על האישה קנסות כספיים על-מנת שזו תגלה את מקום הימצאה והן על-מנת שאישתו תפצה אותו בגין ההוצאות הכבדות הנגרמות לו עקב חטיפת הילדה. הבעל הגיש בקשה לבזיון בית הדין, וציין כי למרות בקשות חוזרות ונשנות של המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה למשרד המשפטים הטורקי על-מנת לאתר את הבת, טרם נמצא קצה חוט לאיתורה.
פסיקתו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב בדבר הטלת קנס על האישה שישולם לאוצר המדינה נסמכת גם על עמדתו של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כי: "מחויבותנו לשמירה על שלום הילדה הנפגעת בשל ניתוקה מאביה ובשל היאלצותה לחיות חיי הימלטות, מביאה אותנו לכדי מסקנה כי ראוי להיענות לבקשת המבקש ולהפעיל את פקודת ביזיון בית המשפט בהתייחס לצו העשה להחזרת הילדה שניתן על-ידי בית דין נכבד זה מתוקף סמכותו לדון בעניין משמורת הילדה"
בית הדין קבע כי אם האישה לא תצהיר תוך 101 יום בפני בית הדין כי תציית לפסק הדין להשבת הילדה לישראל תוך 45 יום מהמצאתה ההחלטה, תיקנס האישה בסך 250 דולרים ליום בגין 30 הימים הראשונים לאי מילוי פסק הדין. בשלושים הימים הבאים יעמוד הקנס על 500 דולרים, בשלושים הימים הבאים אחר כך יעמוד הקנס על 750 דולרים ולאחר מכן יחול על האישה קנס בגובה 1,000 דולרים לכל יום בו הבת לא הוחזרה לישראל.
בכפוף לחוק, מועברת ההחלטה לאישורה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש.