השופטת דינה אפרתי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הותירה על כנו את צו כינוס הנכסים שהוצא נגד עמוס חכמון, עובד לשעבר של המבקשות, לאחר ששוכנעה כי יש ממש בטענותיהן כי המשיב וחבריו פועלים לביצוע עוולות גזל של סודות מסחריים ושימוש פסול בסודותיהן העסקיים שגרמו להפרת חוזה ותחרות בלתי הוגנת כלפיהן.
החברות, LDI, GSS ו-DTR הגישו בקשה למינוי כונס נכסים בכדי שיחפש נכסים ומסמכים אצל המשיבים, לרבות במחשבים ופלטים המוחזקים אצלם. בבקשה טענו החברות כי בנכסים אלה נמצאים סודותיהן המסחריים של חברות בינלאומיות כגון MGA, גו אנדר, עלית שטראוס, MARVEL, ספיידרמן, מקדונלד'ס ועוד.
המשיבים הינם עמוס חכמון, רעייתו ויקי, אבי אלדר ו-Bar Idan M.I.C L. אחד הנתבעים המרכזיים הוא ישעיהו (שי) נשר, בן זוגה של העיתונאית אילה חסון. טענתן של החברות היא כי המסמכים שבידיהם הופקדו תוך ביצוע עוולה ומהווים ראיות לחשש סביר לקיומה של העוולה.
בתביעה העיקרית העתידית לפיצויים נגדם אומרות המבקשות כי יבקשו לאסור עליהם להמשיך בעוולותיהם המסחריות. חששן של החברות הוא שהמשיבים יעלימו את הראיות לביסוס תביעה זו.
חששן זה מתבסס על התנהלותו של חכמון בשלבי עזיבת תפקידו כמנהל השיווק והמכירות אצלן. זאת אף לאחר שחכמון קיבל 35,000 ש"ח, לפי הסכם שבו התחייב שלא להתחרות במבקשות, בנוסף להסכם ההעסקה שנכרת בינו לבין DTR ו-GSS בראשית הקשר בין הצדדים.
הבעייתיות במתן הצו לכינוס נכסים שניתן בערעור בבית הדין הארצי, לאחר שהאזורי דחה את הבקשה הראשונה, הינה כי הצו ניתן במעמד צד אחד, ויש לבסס חשש ממשי בכדי להוציא צו שכזה. הסיבה לצורך בחשש ממשי הינה כי מינוי כונס נכסים הינו צעד פולשני ובלתי קונבנציונאלי המחייב משנה זהירות לפני פלישה לפרטיותם של המשיבים.
כעולה מהעובדות שנאספו עד כה על-ידי כונס הנכסים, עורך הדין משה בר, והוצגו בפני השופטת, דרך התנהלותו של חכמון מלמדת כי אכן נעשו ניסיונות להעלים מידע. בין השאר נמצא כי בוצעו מחיקות מכוננים קשיחים, התכתבויות, קלסרים בובות, דוגמאות ומצגות הנוגעות לשמות המותגים האמורים, וכן פגישות עם המשיבים האחרים בתקופה לאחר הגשת הבקשה לצו.
בנוסף נמצאה חפיפה במועדים בין הגשת הבקשה למתן הצו, למחיקת קבצים ממחשב שהיה מצוי בידי המשיבים. יתרה מכך טען חכמון בתחילה כי אין ברשותו מחשב, כאשר רעייתו טענה כי המחשב מצוי במשרדו.
לכן, לדידה של השופטת התבסס והתחזק החשש הממשי כי המשיבים פועלים להשמדת הראיות לכתב התביעה העיקרי נגדם בכדי למנוע מהמבקשות להוכיח את תביעתן, ועל כן אין לבטל את צו הכינוס.
השופטת מצאה כי היה פגם בהליך הכינוס, בשל העובדה כי הכונס נסתייע באיש המחשבים יואב זילברשטיין שהומלץ לו על-ידי המשיבות, על-מנת לשחזר את הקבצים המחוקים. למרות זאת החליטה כי בנסיבות העניין לא יהא זה צודק לפסול את כלל הראיות משימוש בהליך העיקרי וזאת בכדי לרדת לחקר האמת במחלוקת שבין הצדדים.
ההחלטה קובעת כי בנוסף להותרת צו הכינוס על כנו, יפעל הכונס לשחזור כל החומר שנמחק על-ידי איש מחשבים עליו ימליצו המשיבים.
