עתירה תקדימית נגד נציבת התלונות על שופטים

נציבת תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג-כהן, כשלה במבחן שהונח בפניה. כך טוענת התנועה להגינות שלטונית בעתירה שהגישה לבית המשפט העליון (יום ה', 7.12.06). מדובר בפנייה בגין תלונה שהוגשה נגד התנהלות נשיא בית המשפט העליון (בדימ.), אהרן ברק, אשר בתקופה בה עדיין ממשיך לכתוב פסקי דין הסכים לקבל תואר כבוד מן הרפורמים. על-פי הנכתב בעתירה, השופטת (בדימ.) שטרסברג-כהן, המשמשת כנציבה, דחתה את התלונה בנימוק כי משהחליטה הנשיאה דורית ביניש כי ברק יוחלף בהרכב הדן באימוץ במשפחות רפורמיות, בשופטת אחרת, נשמט הבסיס לתלונה והיא נדחית. מרדכי איזנברג, יו"ר התנועה להגינות שלטונית, טוען בעתירה כי שגתה הנציבה בכך שהתייחסה רק למרכיב אחד ממרכיבי התלונה ולא התייחסה לנורמות שהיה על הנשיא ברק לפעול לפיהן בשל כהונתו הרמה עד לאחרונה ובשל היותו עדיין ממלא תפקיד שיפוטי בכתיבת פסקי דין. "לא יתכן כי הנשיא ברק ינהל משא-ומתן עם התנועה הרפורמית, אשר הופיעה פעמים רבות לפניו כעותרת, לגבי אפשרות כי יקבל מהם תואר כבוד לאחר פרישתו. גם לא יעלה על הדעת כי נשיא בית המשפט העליון סמוך לפרישתו יצהיר הצהרה כה שנויה במחלוקת בדבר ההעדפה שיש להעדיף פרשנות אוניברסלית של היהדות, וזאת יומיים לפני שבג"צ בהרכב מורחב דן בדיוק בסוגיה זו של הגיור הרפורמי בישראל. לדבריו, תכלית מינויה של נציבה לתלונות הציבור על שופטים היא שתהא "כתובת לטיפול ענייני וללא משוא פנים בתלונות על שופטים, מוערכים וחשובים ככל שיהיו, ולהראות כי הכל שווים בפני החוק ועל כולם חלים כללי אתיקה שווים". לטענת איזנברג, לא השכילה הנציבה להתעלות מעל להיכרותה הקרובה עם הנשיא ברק אשר המליץ על מינויה לתפקיד ולא טיפלה בתלונה כנדרש ללא משוא פנים. מדובר בעתירה תקדימית המבקשת מבג"צ להורות לנציבה לטפל בכל מרכיבי התלונה נגד הנשיא לשעבר ברק, למרות קיומו של סעיף מיוחד בחוק נציבות תלונות הציבור, אשר מונע הליכים משפטיים נגד החלטות הנציבה. איזנברג טען בעתירה, כי למרות סעיף זה יש לבג"צ האפשרות והחובה לבקר את התנהלותה של הנציבה ככל גוף מנהלי אחר, כאשר הוא נמנע מטיפול בתלונה או בחלק ממרכיביה. בעתירה, מצטטת התנועה להגינות שלטונית פסק דין שנתן ברק בשאלה: האם רשאי שופט לתת עצה פוליטית לגוף פוליטי. הפסק ניתן בפרשת ח"כ יאיר צבן (אשר יוצג ע"י עו"ד מישאל חשין, לימים שופט בית המשפט העליון) נגד הדיין הרב עובדיה יוסף:

"תנאי חיוני לקיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, הוא באמון הציבור. זהו אמון הציבור בכך, כי הרשות השופטת עושה צדק על-פי הדין. זהו אמון הציבור, כי השפיטה נעשית באופן הוגן, נייטראלי, תוך מתן יחס שווה לצדדים וללא כל אבק של עניין אישי בתוצאה. זהו אמון הציבור ברמתה המוסרית הגבוהה של השפיטה, בלא אמון הציבור לא תוכל הרשות השופטת לפעול.

"אמון הצבור ברשות השופטת הוא הנכס היקר ביותר שיש לה לרשות זו. זהו גם מנכסיה היקרים ביותר של האומה. ידועה אמרתו של דה-בלזק, כי חוסר אמון בשפיטה הוא תחילת סופה של החברה (מצוטט אצל , kirchheimer . O 175( 1961,prinston) political justice). ודוק: הצורך באמון הציבור אין פירושו הצורך בפופולאריות. הצורך להבטיח אמון פירושו הצורך לקיים את תחושת הציבור, כי ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אובייקטיבי, ניטראלי, ללא נטייה. לא זהותם של הטוענים אלא משקלם של הטיעונים הוא שמכריע את הדין. משמעותה ההכרה, כי השופט אינו צד למאבק המשפטי, וכי לא על כוחו שלו הוא נאבק, אלא על שלטונו של החוק.

"הצורך להבטיח את אמון הציבור ברשות השופטת, הוא צורך נמשך. זהו "מאבק למשפט" שאינו פוסק. טעות חמורה אחת עשויה להשחית מאמץ של שנים. זאת ועוד: צורך זה אינו מתמקד אך בפעולתו של השופט על כס המשפט. הוא משתרע על מכלול התנהגותו של השופט, בבית המשפט ומחוצה לו. השפיטה אינה תפקיד. זו צורת חיים.

"התנהגות, המותרת לכל אזרח, עשוי שתהא אסורה על השופט, שכן יש בה כדי לפגום באמון הציבור במערכת השיפוט...

"אמון הציבור, מטבע מהותו, אינו נבחן על-פי תחושתו הסובייקטיבית של השופט, כי הוא פועל בהגינות. אמון הציבור נבחן על¬ידי השופט על-פי אמות מידה אובייקטיביות. אין זה מספיק, שהשופט עצמו סבור ומשוכנע, כי פעל באופן עצמאי וללא נטייה. עליו להיות משוכנע, כי אותן עצמאות, הגינות וחוסר נטייה הן גם מראית פני הדברים. הגינות צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות."

התנועה מצטטת גם מפסק הדין בבג"צ 2491/02 מרדכי בן ארי נ. מנהל בתי המשפט בו נדונה בקשת העותר לראיין או לשלוח שאלונים לשופטי ישראל לצורך מחקר אקדמי. השופטת א. פרוקצ'יה כתבה:

"כשם שאין מקום להחלת תפיסות אישיות של השופט בהליך השפיטה, כך אין מקום להצגת השקפות ונטיות-לב של שופטים בפני הציבור לצרכים כאלה ואחרים, בין תוך זיהוי השופט, ובין בעילום שמו. הצגת תפיסות אישיות כאמור אינה עולה בקנה אחד עם אופי התפקיד השיפוטי, המושתת על החלת אמות מידה אובייקטיביות כלליות, והיא עלולה לפגוע פגיעה מהותית במערכת המשפט. בכך עלול להיפגע אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה".

בעתירה ניתן ביטוי לנימוקים שפורטו בשלם קיבל ברק תואר דקטור לשם כבוד:

"... אמונתו בתפקידה המחנך והמדריך של השפיטה ובהשפעתה המכרעת על כינון חברה ראויה, הוגנת ונאורה... שידו רבה לו בקידום ההכרה בפלורליזם היהודי בדורנו...".