נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, החליטה (יום ה', 7.12.06) לבטל את החלטת בית הדין הרבני בנתניה לשלוח לשלושים ימי מאסר אישה שהתפרעה וקיללה במהלך דיון בבית הדין. הנשיאה ציינה כי התנהגותה של האישה "בלתי נסבלת", אולם ריחמה עליה ופסקה כי יש לשחררה מאחר שלא הייתה מודעת לסכנה שתיעצר. לדיינים הורתה להזהיר את המתדיינים לפני שהם מחליטים לשלוח אותם למאסר.
הסיפור התחיל בעתירה שהגישה האישה לבית הדין הרבני בנתניה בדרישה להעלות את דמי המזונות שנפסקו לה. במהלך הדיון, משנודע לה כי בעלה גילה באמצעות הדואר שיש על-שמה חיסכון בבנק בגובה של למעלה מ-400,000 שקלים, היא התפרצה בצעקות ואיימה להכותו.
בית הדין הרבני, בראשות אב בית הדין הרב חיים שלמה שאנן והדיינים הרב מיכאל עמוס והרב דוד ברדוגו, היתרו באישה ודרשו ממנה לא להתקרב אל הבעל. היא לא שעתה לדרישת בית הדין והמשיכה לקלל את הבעל, משכה בשערו וחבטה בו באגרופיה. מזכיר בית הדין ניסה להרחיק את האישה מהבעל, אך היא המשיכה למשוך בשערות ראשו. במהלך הדיון התרה בית הדין באשה מספר פעמים ש"תפסיק להתחצף ולא להתקרב לעבר הדיינים, אולם האישה התעלמה מההתראה והתקרבה לעבר הדיינים בצעקות ובאגרופים מונפים. בתגובה הזמין בית הדין את פקיד העזר על-מנת שימנע מהאישה להתקרב לדיינים, אך היא המשיכה בדברי גידופים כלפי הדיינים.
בפני בית המשפט העליון אישר בא-כוחה של האישה, עו"ד דוד פולק, כי התנהגותה של מרשתו בבית הדין הייתה בלתי ראויה וכי היא אכן התפרעה בפני הדיינים. עם זאת, טען כי בית הדין לא הזהירה על כך שהוא שוקל להטיל עליה עונש מאסר בשל התנהגותה. נציג המדינה אשר טען כי ההחלטה ניתנה בסמכות, הסכים אף הוא כי הסנקציה שהוטלה על האישה אינה מידתית, וזו גם הייתה עמדת היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים.
האישה הייתה נסערת במיוחד במהלך הדיון בבית המשפט העליון, והשמיעה את דבריה בטון נרגש. לדברי הנשיאה ביניש, ניכר בה כי היא נתונה במצוקה ובסערת רגשות עקב ההתמודדות הממושכת והקשה שבינה לבין בעלה. על כן כבר בתום הדיון החליט השופט לשחרר את האישה מהמאסר.
הנשיאה ציינה כי בידי בית הדין הרבני קיימת סמכות מרחיקת לכת כדי להגן על ההליך השיפוטי ולאפשר את קיומו התקין. בתי הדין יכולים במקרה של התפרעות להעניש אדם המתפרע בפניהם ולהטיל עליו קנס או מאסר, כפי שנעשה במסגרת הליכים פליליים. סמכות ענישה זו יוצאת דופן היא ואינה דומה להליכים הפליליים הרגילים, שכן בית הדין מאשים וגוזר את הדין לבדו, בהליכים מזורזים ובלא שמתקיים הליך פלילי כהלכתו.
לדברי הנשיאה "אין כל ספק כי המבקשת הינה אישה קשת יום ומרירה, אם לארבע בנות, הטוענת שעברה תלאות רבות במהלך הליכי הגירושין המתמשכים". לדברי השופטת, התנהגותה של האישה בבית הדין הייתה בלתי נסבלת. השופטת ציינה גם כי היא מבינה לליבם של הדיינים, "היושבים לדין מידי יום בהליכים בהם הצדדים נושאים עימם מטען נפשי קשה, רגשות סוערים ומגלים קוצר רוח".
עם זאת החליטה הנשיאה לשחרר את האישה ממאסר מיד, תוך שהיא פונה אל הדיינים ומורה להם לפעול מעתה במתינות ובשקול דעת מדוד. "נראה בעיניי כי בעניין שלפניי איבדה אומנם המבקשת שליטה על התנהגותה, ברם, גם בנסיבות כאלה עוצמת הסנקציה של מאסר מחייבת משנה זהירות ואיפוק מצד בית הדין בטרם ניתנת החלטה להטלת עונש מאסר".
