בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק קיבל את עתירתה של העמותה לזכויות האזרח ושל שני עותרים פלשתינים אחרים, וקבע (יום ה', 14.12.06) כי הקמת גדר בטון שהוקמה בדרום הר חברון נבנתה באופן לא מידתי, כיוון שהיא פוגעת שלא לצורך בזכות של אלפי אנשים להתפרנס ולקיים אורח חיים סביר. לכן הורה למדינה לפרק את הגדר בתוך שישה חודשים.
הגדר המדוברת הינה גדר בטון פנימית שהקימה המדינה לאורך למעלה מ-40 ק"מ. המדינה טענה כי המעקה (הגדר), נועד להגן על הנוסעים בכבישים כי הוא מאפשר לצה"ל לשלוט טוב יותר על תנועת כלי הרכב החוצים את הכביש. מדובר בכבישים שמובילים ליישובים ישראלים המצויים מעברה הפלשתיני של גדר הביטחון באיזור, ולכן נטען כי קיים באזור צורך הגנתי מיוחד, כיוון שבעבר נזרקו בו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות, וכן ירו לעברם.
לטענת העותרים, שיוצגו על-ידי עורכי הדין לימור יהודה, נטע עמר וג'יאת' נאסר, הגדר גרמה לסגירתן של כ-80,000 דונם של אדמות ושל 21 קהילות פלשתיניות באיזור. הקושי הינו בכך שהגדר מקשה על מעבר של הולכי רגל, ושוללת אפשרות מעבר לנכים, קשישים ונשים עם ילדים קטנים.
למעשה, קשיי המעבר מכבידים על הגישה לשירותים בסיסיים וחיוניים הנמצאים במרכזים עירוניים סמוכים, כגון: מים, מזון, דלק ומזון לבעלי חיים. התוצאה הינה ייקור עלויותיהם של מוצרים אלה לתושבים באיזור, וכן בידודו של אזור רחב וניתוקו מיתר חלקי יהודה ושומרון.
הגדר אף מקשה על מעבר של בעלי חיים המשמשים למשא ושל עדרי כבשים ועיזים, דבר שפוגע בענפי החקלאות הדורשים עיבוד שדות ומרעה, המהווים את עיקר פרנסת התושבים באזור זה.
בג"צ אמר כי אומנם לצבא יש סמכות לתפוס קרקעות השייכים לפלשתינים למטרות ביטחון, אך עליו לשקול את טובתם של התושבים המוגנים, כבודם וביטחונם תוך שימוש במבחני המידתיות והסבירות.
החלטת בג"צ אמרה כי הקמת הגדר אינה מידתית כיוון שקיימות חלופות אחרות להשגת התכלית הביטחונית שלשמה הוקמה. לכן נקבע כי על המדינה לפרק את גדר הבטון בתוך שישה חודשים, אך היא יכולה להקים מכשול חלופי שיאפשר מעבר להולכי רגל ולעדרי צאן.