אורי לוברני, המשמש כיום יועץ במשרד הביטחון, ששירת כשגריר ישראל בטהרן ומתאם הפעולות הממשלה בלבנון, מדבר בראיון מיוחד למרכז הירושלמי על האפשרויות השונות של המערב בהתמודדות עם אירן. לובראני אינו ממליץ על פעולה צבאית אלא אם כלו כל הקיצין. לדבריו, עדיין יש אפשרות להפיכה מבפנים בשל ההתמרמרות הרבה מבית, אך המערב לא עושה די על-מנת לתמוך במתנגדי המשטר.
אירן השיעית מוכנה לדבריו להתפשר על המחלוקות עם הסונים כדי לאחד כוחות נגד המערב. הוא מעריך, כי צפויים שינויים גדולים במזרח התיכון ומילת המפתח היא סבלנות, תכונה שהאירנים ניחנו בה. להלן עיקרי דבריו של לובראני [לשמיעת הראיון המלא לחץ כאן]:
הדרכים לבלום את אירן בפני העולם החופשי שלוש אופציות:
- אופציה 1: פעולה צבאית - אופציה זו היא משגה אלא אם כן ההחלטה היא להפעיל את נשק יום הדין. כרגע אופציה זו לא עומדת על הפרק;
- אופציה 2: הידברות - אין לאופציה זו סיכוי. האירופאים ניסו במשך שנים ולא הצליחו. אין כרגע תנאים המצביעים על סיכוי שזה יקרה. זוהי האופציה שמציעים בדוח בייקר-המילטון. בעניין זה - האירנים אף פעם לא אמרו לא. תמיד כן. בפורומים שיוצרים הם תמיד מדברים ומחייכים. נוצרת התחושה שהם מוכנים למשהו, עד שהגענו למצב שאנחנו נמצאים היום, סנקציות. חלק מהגורמים העוסקים במשא-ומתן לא מכירים את המציאות המזרח תיכונית. הגורמים שכן מכירים את ממשיכים לחפש דרך להידברות המורכבות בגלל שאינם רוצים להתמודד עם עימות.
- אופציה 3: לנצל את התנאים שנוצרו באירן - מצוקה כלכלית וכעס נגד הרודנות. באירן עושים צחוק מהמושג דמוקרטיה. ראינו השבוע ביטוי לתחושות אלו ביום הסטודנט. בתוך העם חבויה נרגנות שבתנאים מסוימים תביא אנשים לצאת לרחוב. זה לא יקרה מהיום להיום אך יש פוטנציאל גדול לפעילות נגד המשטר שצריך לעודד אותה. כרגע זוהי האופציה היחידה, ולא בטוח שהיא תעבוד אך לא נעשו מאמצים אמיתיים כדי לבחון אפשרות זו. העם האירני צריך לדעת שיש לו בחוץ בני ברית עם רצון לסייע באמצעיים ובמדיניות מתאימה, כמו בזמן המאבק בברית המועצות.
את תקופת אחמדינג'אד אפשר להגדיר כמהפכה האיסלאמית השנייה. הוא מייצג קבוצה שהוכרזה מחוץ לחוק על-ידי חומייני (שראה בקבוצה זו מתחרה בקיצוניות שלה). הם מקדמים את העניין שהאיסלאם בשל להתמודדות מול הכופרים המערביים - ארה"ב מגלמת את חוד-החנית מבחינתם. קבוצה זו רוצה לממש את ייצוא המהפכה וניצחון האיסלאם על הכופרים. למרות ההבדלים הגדולים בין הסונים והשיעים, האירנים מוכנים להתפשר בעניין השיעה והסונה אם העולם הערבי יתאחד סביב הדגל האירני.
