ארומסין אינה התרופה הראשונה מסוג 'מדכאי ארומתז' שמביאה עמה יתרונות לנשים שסיימו את הטיפול בטמוקסיפן. בשנת 2003, ניסוי שהיווה נקודת מפנה הראה כי 'Femara' (פמארה), שניתנת לאחר טיפול בטמוקסיפן, הראתה שיעור הישנות נמוך יותר של סרטן השד בהשוואה לנשים שלא נטלו פמארה לאחר טמוקסיפן. כיום, פמארה ניתנת באופן שגרתי לנשים כאלו. הממצאים החדשים מראים כי לנשים יש כיום שתי אופציות לאחר חמש שנים של טיפול בטמוקסיפן, ויש לכך חשיבות גדולה מאחר שחלק מהנשים אינן מגלות סובלנות לתרופות מסויימות. פמארה נשארה הטיפול הסטנדרטי לאחר חמש שנים של טמוקסיפן, מאחר שהיא נבדקה במחקרים ארוכים ומקיפים יותר.
|
לכ-70% מהנשים החולות בסרטן השד יש גידולים הנגרמים מאסטרוגן, מה שהופך את הטיפול ההורמונלי לשיטה העיקרית במניעת הישנות המחלה ושיפור שיעור ההישרדות. במשך יותר מ-25 שנה, רופאים השתמשו בטמוקסיפן (אנטי-אסטרוגן) כדי למנוע מתאי סרטן השד את האסטרוגן - לו הם זקוקים כדי לגדול. אך לאחר חמש שנים של טיפול, ירדו יתרונות הטמוקסיפן. תרופות חדשות יותר הידועות כ'מדכאי ארומתז', כמו הארומסין, חוסמות אינזים שהגוף משתמש בו לייצור אסטרוגן, ושוללות אותו מתאי סרטן השד. מחקרים שנעשו בחמש השנים האחרונות הראו בצורה עקבית כי 'מדכאי ארומתז' כיווצו גידולים טוב יותר עם מעט תופעות לוואי.
|
תוצאות הניסוי החדש הראו כי קבוצות מסויימות של נשים נהנות במיוחד מהטיפול בארומסין, כולל נשים צעירות מגיל 60, אלו עם גידולים קטנים מ-2 סנטימטרים ואלו שקיבלו כימותרפיה קודם לכן. התרופה בדרך כלל סבילה אך נשים הנוטלות ארומסין עלולת לסבול מתופעות לוואי הקשורות לירידה ברמות האסטרוגן וכוללות כאבי פרקים, כאבי עצמות ועייפות. למרות שהחוקרים ציינו כי תרופות המכלות את האסטרוגן, כולל 'מדכאי ארומתז' נמצאו קשורות לעלייה בסיכון לאוסטאופורוזיס ולבעיות בעצמות, מספר דומה של נשים בשתי הקבוצות חוו מקרים של שברים.
|
|