גובים מטעם עיריית בני-ברק ביקרו בחודש יוני השנה בביתו של ישראל קמר מבני ברק. הגובים עיקלו חפצים וחייבו את קמר לשלם עבור רישום עיקול 689 שקל, 129 שקל קנס ו-560 שקל הוצאות עיקול.
קמר שהתעקש שדוחות החנייה התיישנו תבע בחודש ספטמבר את עיריית בני ברק בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 3,500 שקל.
לטענתו, העיריה לא הציגה פירוט דוחות ואישורים למשלוח הודעות תשלום בדואר רשום. "נאמר לי שהמסמכים אינם בנמצא וייקח מספר ימים לאתרם".
לדבריו, העיריה מסרה שהודעת התשלום הראשונה נשלחה בדואר רשום והיתר בדואר רגיל. "העיריה לא הציגה אישור מקורי על משלוח דואר רשום".
קמר דחה את טענת עיריית בני ברק שבמסגרת מבצע תשלום קנסות היה עליו לבדוק אם יש לו חוב כלפי העיריה. "אין זה מחובתי לפנות לכל העיריות בארץ ולבדוק אם אני חייב קנסות", התרעם קמר.
קמר הוסיף שתקנות סדר הדין הפלילי מחייבות משלוח הודעות בדואר רשום כשעסקינן בעברות תעבורה. לטענתו, הדוחות נשוא כתב התביעה התיישנו ומשכך לעיריה לא היתה סמכות לפעול ולבצע עיקולים.
"הצעתי לשלם כפשרה, וללא הודאה, את הקנס בסך 129 שקל בתוספת הצמדה וחלק מהוצאות הגבייה אולם נתקלתי בסירוב". קמר הדגיש שהוצאות עיקול בסך 560 שקל מופרזות ביחס לקנס.
קמר הוסיף שנגרמה לו ולמשפחתו עוגמת נפש הנאמדת ב-1,000 שקל. "בעת ביקור המעקלים נכחו בבית שתי בנותי כשאחת מהן בת 14". קמר ביקש 1,500 שקל עלות טלוויזיה ו-300 שקל רדיו דיסק שנלקחו מביתו והחזר הוצאות בסך של 700 שקל.
עיריית בני ברק לא הגישה כתב הגנה והעדיפה להתפשר עם קמר מחוץ לכותלי בית המשפט. בהסדר הפשרה שבין הצדדים נקבע שהעיריה תשלם לקמר 500 שקל בתוך 30 יום והמיטלטלין שהוצאו מביתו יוחזרו. "הצדדים הגיעו להסכם מתוך כבוד הדדי ולסילוק סופי ומוחלט של התביעה".
השופטת יעל אילני אישרה את הסכם הפשרה והעניקה לו, בחודש אוקטובר, תוקף של פסק דין.