תרופות נגד דיכאון לילדים - יתרונות מול חסרונות

למרות שניתוח הנתונים של ה-FDA בחן רק 9 תרופות נוגדות דיכאון, החשש של הארגון היה גדול דיו כדי להכיל את האזהרות על כל המרשמים לתרופות נוגדות דיכאון. אזהרות אלו ידועות כ"קופסא שחורה". זוהי אזהרת הבטיחות ברמה הגבוהה ביותר שה-FDA יכול להנפיק לגבי מרשמים לתרופות. האזהרה מודפסת באותיות מודגשות וממוסגרת במסגרת שחורה בראש העלון הנלווה לתרופות. לתרופות נוגדות דיכאון חייב להיות נלווה גם עלון המסביר להורים ולמטפלים את הסיכונים וכללי הזהירות.

רופא הילדים או הפסיכיאטר יכולים לרשום כל אחת מהתרופות לטיפול בדיכאון הקיימות בשוק. יחד עם זאת, ה-FDA אישר רשמית רק תרופה נוגדת דיכאון אחת לשימוש בילדים - הפרוזאק. למרות זאת, רופאים יכולים להפעיל את שיקול דעתם המקצועי כדי לרשום תרופות אחרות לילדים. גישה זו, הנקראת 'off-label' (רישומן של תרופות שלא בהתאם לתנאי אישורן) נפוצה, חוקית לגמרי, ונהוגה בסוגים רבים של תרופות הן לילדים והן למבוגרים. פרוזאק מאושרת על-ידי ה-FDA גם לטיפול ב-OCD בילדים, כמו גם התרופות נגד דיכאון זולופט ואנאפרניל. ניסויים רפואיים של תרופות נוגדות דיכאון אחרות בילדים הסובלים מדיכאון, OCD או הפרעות אחרות לא הצליחו להוכיח כי הן יעילות במידה משמעותית יותר מפלצבו, ולכן הן לא אושרו באופן רשמי לשימוש בילדים.

לא בהכרח. האזהרות לגבי קשר אפשרי בין תרופות נוגדות דיכאון למחשבות אובדניות לא מצביע על כך שלא ניתן להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון לטיפול בילדים. האזהרות גם לא נועדו להפחיד ולהרחיק אנשים מתרופות אלו. עם זאת, יש להתייחס ברצינות לאזהרות ולשקול את היתרונות מול החסרונות של השימוש בתרופות אלו בקרב צעירים. עבור ילדים ומתבגרים רבים, תרופות נוגדות דיכאון הן דרך יעילה לטיפול בדיכאון, הפרעות קשב וריכוז או מצבים מנטלים אחרים. במידה ומצבים אלו לא מטופלים בדרך יעילה, הילד עשוי שלא ליהנות מחיים מספקים ושמחים ולא לקחת חלק בפעילויות יומיומיות נורמליות. בנוסף, התאבדות גם היא סיבוך אפשרי במקרים שבהם הדיכאון אינו מטופל.

ארגון המזון והתרופות האמריקני (FDA) אומר כי ניתוח נתונים מקיף של ניסויים רפואיים הראה כי תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום, או להחריף, מחשבות אובדניות או התנהגות אובדנית אצל ילדים ומתבגרים [ראו ידיעה בתחתית הכתבה]. ניתוח הנתונים הראה כי לילדים שנטלו תרופות נוגדות דיכאון היה סיכוי של 4% לפתח מחשבות או התנהגות אובדנית, בהשוואה לסיכוי של 2% אצל ילדים שנטלו גלולת פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה). יצויין, כי אף אחד מהילדים לא התאבד באף אחד מהמחקרים. למרות זאת, ה-FDA ראה בממצאים עדות מטרידה ובחודש אוקטובר 2004 פרסם על כך הודעה לציבור והחל לדרוש מהיצרנים לציין על תווית הגלולות אזהרות בולטות לגבי הקשר להתאבדות אצל ילדים. עם זאת, לא כל החוקרים העוסקים בבריאות מנטלית מאמינים כי אזהרות אלו נחוצות. ישנם מחקרים שהראו תוצאות הפוכות - ששיעור ההתאבדות בקרב ילדים ירד כאשר נטלו תרופות נוגדות דיכאון. [ראו ידיעה משמאל]

חוקרים מעריכים כי ישנן סיבות פוטנציאליות רבות לכך. במקרים מסויימים, ילדים עשויים לסבול מהפרעה דו קוטבית. טיפול בילדים כאלו עם תרופות נוגדות דיכאון עלול לגרום לאירועים של מניה - תחושה של ריגושים קיצוניים - שעלולים לגרום להתנהגות מסוכנת ואימפולסיבית ואף לפגיעה עצמית. תרופות נוגדות דיכאון עלולות לעורר גם חרדה, חוסר שקט, עויינות ואימפולסיביות. התנהגות זו עשויה להופיע במקרים בהם הדיכאון מחמיר, או שהיא עלולה להצביע על כך שהילד מתחיל לפתח מחשבות אובדניות. תאוריה שכיחה נוספת היא כי ילדים עשויים לנסות להתאבד דווקא כאשר נראה שהם מרגישים טוב יותר בזכות הטיפול, משום שאז יש להם את האנרגיה לפעול על-פי התחושות העמוקות ביותר של חוסר תקווה, עצבות או חוסר ערך.

ה-FDA מייעץ כי המרשמים לתרופות נוגדות דיכאון יינתנו בכמויות הקטנות ביותר שניתן. כך ניתן יהיה להפחית את הסיכון למינון יתר מכוון או מקרי על-ידי שליטה בכמות הגלולות שלילד יש גישה אליהן. אומנם במינון כזה יש צורך בתכיפות גבוהה יותר של מתן מרשמים אך מדובר בחוסר נוחות מינורית שיכולה לתרום לבטיחות נוספת לילד. כאשר מקבלים את המרשם, יש לקרוא אותו בזהירות וכן את העלון הנלווה לתרופה ולדון בתרופה עם הרופא.

מעקב על-ידי ההורים, המטפלים והרופאים חשוב בכל מקרה של ילד או מתבגר הנוטל תרופות נוגדות דיכאון לטיפול בדיכאון או בכל מצב אחר. ה-FDA ממליץ שהילד יגיע לביקור אצל המטפל: - פעם בשבוע במהלך החודש הראשון של הטיפול. - כל שבועיים במהלך החודש השני של הטיפול. - ביקור מעקב לאחר 12 שבועות של טיפול. - על-פי ההמלצות לאחר 12 השבועות הראשונים של הטיפול. מצבים אינדיבידואליים משתנים. ישנם צעירים להם נדרש קשר תכוף יותר, או תכוף פחות עם הרופא או המטפל. יש לוודא כי אתם מקפידים על לוח הזמנים שהומלץ לילד.

חשוב שהילד יעבור הערכה מעמיקה לפני שהוא מתחיל לקחת תרופות נוגדות דיכאון. הערכה זו צריכה לכלול בדיקה גופנית ובדיקה פסיכיאטרית על-ידי פסיכיאטר, רופא ילדים או רופא משפחה. ההערכה הפסיכיאטרית צריכה לכלול בדיקה מפורטת של כל גורמי הסיכון הפוטנציאליים שייתכן ויש לילד שעלולים לגרום לו להזיק לעצמו. במסגרת ההערכה יש לבדוק גם אם הילד סובל מהפרעה דו קוטבית או האם קרובי משפחה סובלים מהפרעה דו קוטבית או מחלות מנטליות אחרות.

אם אתם חשים שלא בנוח עם מתן תרופות נוגדות דיכאון לילד או אם לילד יש תגובה שלילית לתרופות, שוחחו עם רופא הילדים או איש בריאות הנפש לגבי אופציות טיפוליות אחרות. לדוגמא, קיימות שיטות ייעוץ רבות, כולל פסיכותרפיה או טיפול התנהגותי קוגנטיבי. במקרים מסויימים, טיפול משפחתי עשוי גם הוא לעזור. ניסיון לערב את הילדים בפעילות בית ספרית או בפעילות ספורטיבית יכול גם הוא לעזור. אפשר גם לעודד את הילד לכתוב יומן כדרך לחקור או לשחרר רגשות.

הסיכון הגבוה ביותר של מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית מופיע במהלך מספר החודשים הראשונים של הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או כאשר המינון משתנה. ההורים והמטפלים צריכים להשגיח מקרוב על הילד על בסיס יומי במהלך תקופות מעבר אלו. לא ידוע אם הסיכון הגבוה להתנהגות אובדנית עלול להמשך מעבר לחודשים מוקדמים אלו של הטיפול, לכן יש להישאר עירניים ולשים לב לשינויים מדאיגים למשך כל זמן הטיפול. עם זאת, אין להפסיק את הטיפול ללא הדרכה של איש המקצוע המטפל בילד. הפסקה פתאומית של תרופות נוגדות דיכאון עלולה לגרום לתסמיני נסיגה רציניים.

לעיתים הסימנים והתסמינים של מחשבות אובדניות או פגיעה עצמית קשים להבחנה. לא תמיד הם ברורים, והילד עשוי שלא לספר לכם ישירות שיש לו מחשבות כאלו. מספר סימנים ותסמינים שמצבו של הילד מחמיר או שהוא עלול להיות בסיכון לפגוע בעצמו: - מחשבות על התאבדות או מוות - ניסיונות התאבדות - פגיעה עצמית - תחושות של חוסר מנוחה או סערת רגשות - התקפי פניקה - בעיות שינה - עצבות מתגברת - עליה קיצונית בדיבור או בפעילות מסויימת - תקופנות, אלימות או עויינות - חרדה חדשה או חרדה שהחריפה - בעיות בבית הספר - התבודדות ממושכת צרו קשר מיידי עם המטפל של הילד אם אחד מהסימנים או התסמינים הופיע, אם החריפו, או אם הם מדאיגים אתכם, את הילד, מורים או מטפלים אחרים.