רצון לוי מרמת-גן רק רצה להתפלל לאלוהיו בבית כנסת. זה נגמר בבכי. ביום שבת אחד בחודש אוגוסט השנה, בשעה 06:45, עשה את דרכו לבית הכנסת וננשך ברגלו על-ידי כלב גדול, בצבע לבן.
בחודש ספטמבר תבע לוי את בעלת הכלב, ד"ר קרן ברקת-שיף, מומחית להרדמה וטיפול בכאב מרמת-גן, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 3,000 שקל.
לטענתו, הכלב התהלך ללא מחסום בפיו ותקף אותו מאחור. "ננשכתי ברגל שמאל ומכנסי נקרעו. שיף היתה עסוקה בשחרור כלבה השני בצבע שחור ולא עזרה לי".
לוי גילה שכלביה של שיף תקפו אותו חודש וחצי לפני האירוע סמוך לשער בית הכנסת. "בשנת 1988 התחוללה התקיפה הראשונה והגשתי תלונה במשטרה". הוא הדגיש שנזקק לטיפול רפואי ועל שיף לפצות אותו בגין נזק גופני וסבל שנגרם לו בעטיה של הנשיכה.
בכתב ההגנה התעקשה שיף שהכלבים מסתובבים עם ליווי שלה או של בני משפחתה. "הכלב ברח באותו בוקר מהחצר ולא נשמע לי כשפקדתי עליו לחזור".
שיף הודתה שהכלב התנפל על לוי בנביחות אולם לא ראתה שנשך אותו. "התובע הראה לי כתם לבן אפור, על המכנס השמאלי, שנראה כמו סיד או אבק ולא כנשיכה".
לדבריה, בשנת 1988 לוי הגיש תלונה למשטרה שכלבתה כמעט נשכה אותו והתלונה נגנזה. שיף התעקשה שהתעודה רפואית שצרף לוי אינה מעידה שכלב נשך אותו.
"יסלח לי עמיתי המלומד, הדר גולדזנר, אם אאיר את עיניו שהנגע שתואר: 'פצע עגול בקוטר 1 ס"מ שטחי פתוח ללא דימום', לא מתאים לנשיכה ע"י כלב שמשקלו 40 ק"ג, אולי תאור שמתאים לנשיכת עכבר או חולדה".
שיף התרעמה שהתביעה שהגיש נגדה לוי קנטרנית. "יש לי יסוד להניח שהתובע חושש מכלבים בכלל ומהכלבים שלי בפרט. כשהוא עובר ליד ביתי בדרכו לבית הכנסת נביחתם מטרידה אותו. מן המפורסמות היא שכלבים מזהים, בנקל, אנשים שסובלים מחרדות כלבים ודווקא עליהם יוצאת חמתם".
שיף הוסיפה שטיפול בחרדות מכלבים מצריך מאמצים ומשאבים. היא יעצה ללוי: "מצא דרך חלופית לבית הכנסת ולא תוטרד עוד מנביחת הכלבים".
אם בית המשפט ישתכנע שנשיכה נגרמה עקב רשלנותו של בעל הכלב הוא יחויב בדין. כתב ההגנה שיש בו אמירות זחוחות, שאינן מעוגנות בחוות דעת של מומחים, מכעיס מאוד את בית המשפט ופועל לרעת בעל הדין.
