השופט יהודה מינץ בבית משפט השלום בירושלים מצא את יוסף תותי ואת חברת תותי בע"מ שבבעלותו, אשמים בהעלמת מע"מ מהמדינה בסך של כ-50,000 ש"ח.
ההכרעה ניתנה לאחר שהשופט מצא לאור העדויות הרבות כי החברה העסיקה כשבעים עובדים זרים ובכדי להימלט מאחריותה כמעבידתם התקשרה עם חברות קש שלא היתה להן כל פעילות עסקית מלבד הענקת רשות לנאשמת להשתמש בשמן, בכדי שיחתמו על פנקסי חשבוניות ושיקים לתשלום שכר לעובדים כאילו הן אלו שהעסיקו אותם. התוצאה מכך היתה הפחתת סך ההוצאות של תותי כך שסך המע"מ אותו יש לשלם ירד.
חברת תותי עסקה במתן שירותי ניקיון ושמירה והעסיקה עובדים זרים שעבור שירותיהם קיבלה כספים והוציאה חשבוניות. מנהל החשבונות של החברה, אלעד מיוחס, סיפר כי בעקבות בעיות חוקיות שהתעוררו בעניין הבאת עובדים זרים לישראל והוצאת היתרי עבודה עבורם, החליטה תותי להעביר את העובדים לקבלן משנה שלפי רישומי נוכחות העובדים ושכרם היה מוציא חשבוניות על השכר.
השופט מצא, כי חברות הקבלן עימן תותי התקשרה הינן חברות קש שמלבד חתימתן על החשבוניות, לא היתה להן כל פעילות עסקית אחרת, ובנוסף, החשבוניות עצמן היו אצל תותי עצמה, כלומר היא היתה למעשה המעסיק הישיר של העובדים.
כעולה ממכלול הראיות, תותי ביקש מבני מיעוטים שלא ידעו קרוא וכתוב, להיות המנהלים או בעלי המניות בחברות הפיקטיביות כך שכלל לא ידעו אודות החברה אותה ניהלו כביכול. בידי תותי היו פנקסי שיקים וחשבוניות ריקות של החברות שהיו חתומים על ידן. תותי היתה משלמת למתווך בינה לחברות הקש שיקים בסך שכרם של העובדים, בתוספת מספר אחוזים למתווך ומע"מ. במקביל היתה מוציאה חשבוניות בחתימתן של חברות הקש ואז היתה פונה לבנק הפועלים ומושכת מזומן עבור העובדים. מנהל החשבונות אמר כי הנאשם ידע על הנעשה ושיתף פעולה באופן פעיל בהרצת "השיטה" שמטרתה היתה להעלים מס.
הנאשם הודה בעובדות אך טען, כי לא היה בכוונתו להעלים מס מאחר ושילם את המע"מ לחברות. על כך ענה השופט כי ראשית, עצם היות העסקות בדויות הופך אותן לבטלות. שנית, תותי לא ידעה האם החברות יעבירו את המע"מ לרשויות, בעיקר כי בעלי החברות היוו בובות על חוטים שנמשכו על-ידי הנאשם, ולא ידעו כי עליהם לעשות כן. לכן מתקיים אלמנט הכוונה לעבור עבירת מס כיוון שעל תותי היה לראות את התוצאות הצפויות ממעשיו, קרי אי תשלום המס על-ידי החברות.
לבסוף אמר השופט כי הפחתת סכום ההוצאות גרמה להעלמת המס, וכשהמתווכים היו מקבלים את עמלתם התוצאה היתה- זה נהנה וזה לא חסר.
