אתמול (ו', 12.1.07) נאם ח"כ אופיר פינס, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה, ואמר כי השגת שלום עם סוריה ועם שאר מדינות ערב היא מטרה אסטרטגית של ישראל. עם זאת סייג והוסיף: "אנחנו לא בטוחים שסוריה באמת רוצה להשיג שלום או שזה צעד טקטי בגלל המצב הבעייתי שלה. הוויכוח בישראל הוא כן ואמיתי. אני לא אומר שהנשיא אסד צריך להתנהג כמו הנשיא המנוח אנואר סאדאת ולבוא לירושלים, אבל הוא צריך להראות נכונות".
השר לשעבר משה שחל (העבודה), וקרא למדינות ערב להזמין נציגים ישראלים לדון ביוזמה הסעודית בכינוס הליגה הערבית. המשלחות הסורית והישראלית נועדו כאשר הסורים שבים ומצהירים כי סוריה קוראת לחזרה למשא-ומתן ונתקלת בסירוב מהצד הישראלי.
דליה רבין-פילוסוף, שנכחה בוועידה דיברה על הרגשת התקיעות באיזור, והתייחסה להסכם אוסלו עליו חתם אביה. "אי אפשר להתעלם מכך שישראל לקחה סיכון וניהלת משא-ומתן ישיר עם הפלשתינים – והתוצאה הייתה שהיא הוצפה בטרור, דבר אשר הפסיק את תהליך השלום ופגע באמון. היום בישראל יש תמיכה רחבה בתהליך השלום – אך אין אמון. לכן צריך מחויבות של כל מדינות ערב ושל הקהילה הבין לאומית".
מרוואן מועאשר, שר החוץ הירדני לשעבר, אמר כי "בפסגת ביירות שקיבלה את היוזמה הסעודית, שאלנו את עצמנו מה ישראל צריכה כדי שהוזמה הערבית תוכל להתקבל. קיבלנו על עצמנו ארבע נקודות, שכללו: הסכם שלום כולל בין 22 מדינות ערב לבין ישראל; ביטחון לא רק עם הפלשתינים אלא עם כל מדינות האזור כולל סוריה ועירק וערב הסעודית. שישראל תדע שהיא לא תלויה רק בפלשתינים".
בהתייחסו לסוגיית הפליטים אמר מועשאר כי שום מדינה ערבית, כולל המדינה הפלשתינית, לא באמת רוצים שארבע מיליון פלשתינים יחזרו לפלשתין. "אנחנו לא נדרוש את חיפה, אלא נרצה שלום. אנחנו מסכימים להגיע לפתרון סוגיית הפליטים. אנחנו רוצים את האדמות הכבושות. חשוב לזכור שלמרות כל מה שקרה: המלחמות, היעדר תהליך פוליטי, התאבדויות, המלחמה והכיבוש – אף מדינה ערבית לא הורידה את הסכמתה מהיוזמה הערבית. יש רצון גדול בעולם הישראלי".
מועאשר חתם את דבריו בהצעה לישראלים כי אם יש משהו שהם צריכים ממדינות ערב – שיגידו.