מחקר חדש של מכון ון ליר מגלה כי ישראל מתרחקת מהרמה האירופית בכל הקשור לפריון עבודה. מ-1980 ועד לאחרונה גדל התוצר לעובד בישראל רק ב-49% לעומת 92% בשבדיה ו-76% בבריטניה. נתון נוסף: התמ"ג לנפש בשנת 2005 הגיע ל-24,685 דולר בישראל לעומת כ-33,000 דולר בבריטניה ושבדיה. המחקר מראה כי המשקל הגדול של הוצאות הממשלה בשבדיה לא הפריע לצמיחה השבדית. ישראל יכולה אם כך לבחור בין המודל השבדי והבריטי בלי להפסיד צמיחה.
המחקר "מדיניות לצמיחה בת קיימא בישראל: לקחים מבריטניה ושבדיה" נכתב על-ידי פרופ' נתן זוסמן ופרופ' אביה ספיבק, עמיתים בכירים במכון ון ליר ויוצג היום (ב', 1.5.1.07) בכנס השנתי של התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר בירושלים.
אחד הממצאים המרכזיים של המחקר הוא הדמיון בביצועים הכלכליים בין שבדיה לבריטניה, לפי אינדיקטורים כלכליים רבים והפער ביניהם לבין ישראל. בראייה ארוכת טווח, הן דומות בקצב הצמיחה של האוכלוסיה ושל התוצר המקומי, וכמעט שוות בתוצר לנפש, בתוצר למועסק, וביחס הון/תוצר. כמו כן, נמצא דמיון רב בהתנהגות קצרת הטווח של קצב האינפלציה, ובעיתוי של מחזורי העסקים. זאת כאמור למרות ההבדלים הגדולים ביניהן במשתנים תקציביים מרכזיים כמו שיעור המסים בתוצר, שיעור הוצאות הממשלה בתוצר ושיעור התמיכות בתוצר, הבדלים המשקפים הבדלים בגישה האידיאולוגית הרווחת במדינות אלה.
מתוצאות אלה עולה שאין למדיניות החברתית ששבדיה נוקטת השפעה שלילית על שיעור הצמיחה שלה: היא לא הפסידה תוצר למועסק ולא תוצר לנפש בגלל מדיניותה הרחומה יותר בשוק העבודה או תמיכתה הנדיבה יותר בשכבות החלשות של אוכלוסייתה. לפיכך אחת ממסקנות המחקר הוא שהציבור בישראל יכול לבחור בין מדיניות חברתית למדיניות תאצ'ריסטית לפי העדפות ערכיות, בלי לחשוש שישלם על בחירתו בהפסד צמיחה.
השוואה ארוכת טווח בין הצמיחה של ישראל לצמיחה של שבדיה ובריטניה מעלה ממצאים מעניינים: בשנת 1950 היתה אוכלוסייתה של ישראל קטנה פי 5 מזו של שבדיה ופי 37 מזו של בריטניה ואילו בשנת 2005 היחס הוא 1.3 ו-8.7 בהתאמה. התוצר השבדי, שהיה גדול פי 12 מהתוצר של ישראל, גדול עתה רק פי 1.7, והתוצר הבריטי, שהיה גדול פי 91 מהתוצר של ישראל בשנת 1950, גדול היום פי 12. ישראל צמחה יותר מבריטניה ושבדיה גם בגודל האוכלוסיה וגם בתוצר לנפש: ב-1950 היה התוצר לנפש בבריטניה ובשבדיה גדול פעמיים וחצי מזה של ישראל. היום התוצר לנפש הבריטי והשבדי גדול רק בשליש מזה של ישראל.
צמיחה מרשימה זו של המשק הישראלי מצביעה לכאורה על מגמת התכנסות לתוצר לנפש האירופי. אולם הסתכלות פרטנית יותר מלמדת כי ההישגים בתוצר לנפש הושגו כבר ב-1972. תהליך ההתכנסות נבלם ב-1972 בטרם הושג היעד, ובעשרים השנים האחרונות מתנודדת ישראל בהשוואה זו למעלה ולמטה לפי מחזור העסקים שלנו ושל שבדיה ובריטניה.
פריון העבודה נמדד לפי התוצר לעובד ולשעת עבודה, ונתונים אלה מראים שמבחינה זאת ישראל צמחה אף לאט יותר משתי מדינות אלו. בשנים 2003-1980 גדל התוצר לעובד בישראל ב-49%, לעומת 92% בשבדיה ו-76% בבריטניה: לא רק שאין התכנסות בפריון העבודה לרמה אירופית אלא אנחנו מתרחקים. עם זאת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה גדל מהר יותר בישראל כך שהצמיחה בתוצר לנפש בשלוש מדינות אלה היתה דומה.
