הסיכון למחלת לב - בדנ"א שלכם

ייתכן שאינכם יודעים מהם טלומארים (telomeres), אך כדאי אולי שתדעו. מחקר חדש מגלה כי הם עשויים להיות המפתח לנבא מי יפתח מחלת לב כלילית. טלומארים הם רצועות של דנ"א הנמצאות בקצות הכרומוזומים. הם מתקצרים בכל פעם שתא מתחלק. טלומארים קצרים יותר מצביעים על תאים זקנים יותר. מחקר קודם שנעשה בתחום הראה כי לאנשים עם מחלת לב יש טלומארים קצרים, אך לא ברור היה אם האורך הוא התוצאה של מחלת הלב או שניתן להשתמש בו כמנבא למחלה. חוקרים מ'British Heart Foundation' ומאוניברסיטת לייססטר שבאנגליה ביצעו מחקר כדי לגלות את התשובה. הם מדדו את אורך הטלומארים בדנ"א מתאי דם לבנים שנלקחו מגברים בגילאי 45 ל-64, והישוו את אורך הטלומארים של 484 גברים שעמדו לפתח מחלת לב ליותר מ-1,000 גברים שהיו בריאים. עורכי המחקר דיווחו כי לגברים שפיתחו מחלת לב היו טלומארים קצרים יותר מאשר למשתתפים הבריאים. הגברים היו גם חלק ממחקר מתמשך בו חלק מהמשתתפים קיבלו סטטינים (תרופות להורדת כולסטרול) או פלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה). החוקרים הישוו את אורך הטלומארים בין שתי קבוצות אלו. הם גילו כי בקרב המטופלים שקיבלו פלצבו הסיכון למחלת לב כלילית היה כמעט כפול אצל אלו עם טלומארים קצרים כאשר הושוו לאלו עם טלומארים ארוכים. הגברים בקבוצה שקיבלה סטטינים שהיו בעלי טלומארים קצרים היו בסיכון נמוך במידה משמעותית לפתח מחלת לב לעומת הגברים עם הטלומארים הקצרים שלא לקחו סטטינים. החוקרים הגיעו למסקנה כי אורך הטלומארים קשור למחלת לב עתידית ולכן ניתן להשתמש במידע זה כדי לנבא מי יהנה מטיפול תרופתי בסטטינים.