"הנשיא לא חייב להתפטר כל עוד לא נשמעו טענותיו ולא התבררו דבריו", כך קובע הרב מרדכי אליהו, מראשי מנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית ושל היהדות הספרדית.
במכתב המתפרסם בעלון הנוער הדתי "עולם קטן" שיופץ בשבת בבתי הכנסת, כתב הרב אליהו כי לדון את הנשיא לכף זכות, "זאת לא התעלמות והִתממות" וכי אדם בחזקת "זכאי" כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית-דין, גם אם יש עליו תביעה מדברים חמורים.
הרב אליהו אף מצווה לשתוק וקובע כי איסור לשון הרע קיים גם כלפי נשיא. "ראוי לכל אחד מאיתנו להיזהר בלשונו, כיוון שאם הוא ידבר רע על חברו או על הנשיא ולבסוף יתברר שהדברים אינם נכונים – הוא יהיה חייב להתאמץ ולחפש את הנשיא כדי לבקש ממנו סליחה".
הוא אף מתייחס לבית המשפט שעשוי לדון בעניינו של קצב, ומבקש שלא לכבדו יותר מאחרים. "צריך להעמיד אותו בשווה למתלוננות שלא יסתתמו טענות המתלוננות בראותן את הכבוד שהשופטים נוהגים".
עוד הוא מבקש שלא לשפוט על סמך התרשמות, ובעת שבאים השופטים להחליט הם צריכים לעשות כן רק על בסיס עובדות ועדויות ממשיות, ולא על-סמך תלונות בלבד.
המסקנה אליה הגיע הרב מרדכי אליהו היא כי הנשיא לא חייב להתפטר כל עוד לא נשמעו טענותיו ולא התבררו דבריו. הרב פנה לקהל שומעי לקחו וביקש, כי "אנחנו לא צריכים להאמין ללשון הרע שמפורסמת נגדו ולקבל אותה, גם אם היא מפורסמת ברבים בפרסום רב. ואף על-פי שמותר לנו 'לחשוש' שמא הוא אמת, אין לנו שום היתר להפיץ את הדברים ששמענו, מכיוון שבפרסומם אנו מראים כי אנו מקבלים את הלשון הרע הזה וחוטאים בזה ברכילות מגונה. וכל מי שדן אחרים לכף זכות – דנים אותו לכף זכות!", לשון הרב אליהו.
מכתב תמיכה בקצב צונזר דבריו של הרב אליהו פורסמו ב"עולם קטן", למרות שדברים דומים שכתב (30.10.06) נשיא ישיבת "הר המֹר" בירושלים
צונזרו בעבר. הרב צבי ישראל טאו, שיגר מכתב למשה קצב ובו הפציר בנשיא המדינה שלא להתפטר ממשרתו הרמה. במכתב ששלח הרב טאו, יצא הרב בהתקפה חריפה דווקא נגד כלי התקשורת אותם כינה "תעשיית המרמה של ליצני המדיא", וטען כי זו מחפשת "שלטון ללא מיצרים לליצנות ולטרור התקשורתי המסכנים את קיומנו". לדבריו, דווקא כניעה ללחצי התקשורת תזמין עוד לחצים שיגרמו להשמצות במאבקי הפוליטיקה להפוך לנורמה, ותשים את ישראל ללעג וקלס בעיני עצמה ובעיני העולם.
במערכת העלון "עולם קטן" הסבירו כי הנסיבות אז והיום אינן דומות, וכי אז היה המצב מורכב יותר, כלשונם. עוד הוסיפו כי כאן אין מדובר במכתב תמיכה, אלא בפסיקה כיצד יש להתנהג נוכח הפרשה.
