המחקר כלל רק נשים לאחר גיל המעבר, וישנה סברה כי קבוצה זו פגיעה במיוחד להשפעתו של זיהום האוויר. הסיבה לכך היא בגלל שהסיכון למחלות לב ושבץ בנשים עולה לאחר גיל המעבר.
אך ישנן סיבות מועטות להאמין כי הסיכון למחלות לב ושבץ הקשור לחשיפה לאוויר מזוהם שונה באופן דרמטי בין נשים לגברים.
החוקרים עקבו אחר 65,893 נשים ללא היסטוריה של מחלות לב או שבץ למשך שש שנים בממוצע. במהלך תקופה זו, 1,816 מהנשים חוו אירוע קרדיווסקולרי קטלני או שלא קטלני.
הנתונים לגבי איכות האוויר של EPA נבדקו כדי לקבוע את רמת החשיפה של כל אישה לזיהום האוויר, בהתאם למקום מגוריה.
חלקיקים זעירים מזהמים נמדדים במיקרוגרמים למטר מעוקב. על-פי ה-EPA חלקיקים זעירים בגודל 2.5 מיקרומטר וקטנים יותר נמצאים בעשן ובערפיח. הם מופיעים כתוצאה ממפעלים תעשייתיים ומכוניות.
ב-36 הערים שנכללו במחקר היו רמות ממוצעות של סוג זה של זיהום שנעו מ-3.4 מיקרוגרם למטר מעוקב (בהונולולו) ועד 28.3 (בריברסייד, קליפורניה).
על-פי ה-EPA, בשנת 2005, לוס אנג'לס, בירמינגהאם, דטרויט ופיטסבורג היו בין הערים עם רמת הזיהום הגבוהה ביותר, כשרמות הזיהום נעו מ-18 ועד 21 מיקרוגרם למטר מעוקב.
טוסון, אריזונה, מיאמי ורינו בנבאדה היו בין הערים עם האוויר הנקי ביותר, עם רמות זיהום מתחת ל-10.
לאחר שנלקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים למחלות לב ושבץ, הגיעו החוקרים למסקנה כי כל עלייה של 10 יחידות ברמות החלקיקים המזהמים באוויר נמצאה קשורה לעלייה של 76% בסיכון למוות ממחלה קרדיווסקולרית.
חשיפה ארוכת טווח גבוהה יותר לזיהום אוויר נמצאה קשורה גם היא לעלייה בסיכון להתפתחות מחלות קרדיווסקולריות.