בביקורת על להקה פוסט-מודרנית, אולי כדאי להתחיל מהסוף: ג'ירפות הם להקת ההופעות הכי טובה כרגע בארץ, לפחות במיינסטרים. יש רגע מסויים בחיי להקה, שבו היא נמצאת בשיאה. הצליל שלה מתרקם לעיסה מגובשת שמכה בך כבר מהאקורד הראשון, ואתה יודע שזה הדבר האמיתי.
אחר כך תבוא גם השקיעה, אבל עכשיו זה הזמן לראות את ג'ירפות בהופעה. מעולם לא ראיתי תור ארוך כל כך בקופות של הבארבי בתל אביב, כמו לפני ההופעה שלהם בשישי 2.3. בפנים אי-אפשר היה להכניס סיכה, ואם אפשר היה להכניס סיכה, היו מכניסים עוד שלושה אנשים.
חוץ מהתור ומהדחיסות הייתה שם גם הופעת רוק משובחת. גלעד כהנא יודע להפעיל את הקהל, לדבר אליו, להצחיק ולרגש. כהנא גם יודע להקניט מעריצות - לאחת מהן הוא אמר שהיה מעדיף שאנשי ביטחון יוציאו אותה, וסיכם ב"זה לא אישי, זה תמטי".
אבל מעבר לכריזמה הייתה שם גם מוזיקה טובה ומורכבת. אי-אפשר היה שלא להעריך את הביצוע המעולה לשיר "מרפסת", שהיה מופתי, גם אם לא שונה במיוחד מהביצוע באלבום. אפרופו מרפסת, אחד מהרגעים המשעשעים ביותר היה כשכהנא פנה לקהל הדחוס במרפסת של הבארבי ושאל "איך התחושה בבירקנאו שם?".
בשלבי הסיום של ההופעה העלה כהנא לבמה מישהי מהקהל לשיר איתו את "747", סינגל שמעולם לא יצא בתקליט, שבוצע גם הוא לעילא. אולי זה היה הרגע היפה ביותר בהופעה - כהנא מסייע למעריצה, שאיבדה כמה מילים בדרך, ולרגע אפשר לראות את חומת הציניות שלו מתבקעת.
אם מתעכבים לרגע על כהנא כפרפורמר, נדמה לי שהוא מגזים קצת עם הנאומים חוצבי הלהבות. כך לדוגמה, הוא סימן בתחילת ההופעה את המתלוננות נגד הנשיא הנבצר ונגד רמון כמנהיגות הבאות של ישראל. הבעיה היא שלעתים הטקסטים שלו יוצאים מגובבים משהו. כשהפאתוס בזעקות "רוצים עוד בירה לבמה" שווה בעוצמתו לקריאות כנגד הנשיא, נוצר פודינג שקשה לבלוע, שבו אין הבדל בין חשיבות הבירה לחשיבות הפוליטיקה, העיקר ללגום עוד כוסית.
ועדיין, אי-אפשר שלא להישבות בקסמו. כשכהנא נישא על ידיהם המורמות של האנשים בקהל לאורכו ולרוחבו של הבארבי, הייתה זו סצינת סיום מפוארת לתצוגת תכלית מרשימה. הקהל הרעיף על כהנא אהבה, וכשכהנא אמר בסיום "אתם הקהל הכי נפלא בארץ", אפשר היה לראות שגם הוא, הציניקן, אוהב את הקהל.
ג'ירפות בבארבי כפר סבא, שישי 16.2 בשעה 22:00