יום ל' בשבט (ראש חודש אדר) נקבע בעת החדשה כ"יום האם", ובא לציין את יום הולדתה של הנרייטה סאלד, מייסדת ארגון הנשים הציוניות "הדסה".
במהלך השנים עברה החברה בישראל שינויים שהביאו להפיכת היום ליום המשפחה. ביום זה אנו ניתן דגש על קשרים בין בני המשפחה הקרובה והמורחבת, וניתנת הדעת על מהות האהבה ועל חשיבות התמיכה ההדדית בין בני המשפחה.
ראשיתו של יום האם הכל החל ביוון העתיקה כטקס אלילי, יום חגה של ריאה - אם כל האלים, שהסתיים במסע-צלב של אישה אמריקנית באמצע המאה ה-19. עם התפשטות הנצרות חגגו תחילה את חג "אם הכנסייה", ובמשך הזמן התמזג פסטיבל זה בחגיגות "יום האם".
בשנת 1600 חגגו בבריטניה לכבוד אמהות בממלכה את "יום ראשון של האמהות". בתקופה זו עבדו העניים כמשרתים בבתים רחוקים ממשפחתם וב"יום האם" קיבלו חופשה כדי להגיע לביתם לחגוג. לכבוד החג הזה אף אפו עוגה מיוחדת, שכונתה "עוגת האם".
בארה"ב נוסד "יום האם" על-ידי אנה ג'ארביס באמצע המאה ה-19. הרעיון להקדיש יום בשנה לאמהות נרקם במוחה בימי האבל אחרי מות אמה. היא פנתה לגופים שונים ברחבי ארצות-הברית, הציעה את הרעיון והשאר כבר היסטוריה. בשנת 1875 הוכר "יום האם" רשמית על-ידי הנשיא וודרו ווילסון. במקביל, אושר חוק הקובע כי ב-11 במאי יצויין "יום האם" באופן רשמי ברחבי המדינה.
כסמל ליום זה נבחר פרח הציפורן הלבן, המסמל נועם, טוהר ואת כוח סבלה של האם. השינויים החברתיים שחלו מאז הפכו את יום זה ליום המשפחה ולנשים כמיגדר הוקצה יום האישה הבינלאומי.
יום האם בישראל בישראל חל "יום האם" בתאריך ל' בשבט, יום הולדתה של הנרייטה סאלד. למרות שמעולם לא ילדה ילדים משלה, היוותה סאלד אם לרבים מהילדים שעלו לארץ במסגרת עליית הנוער. ב-1912 ייסדה את ארגון הנשים הציוניות "הדסה" והיתה גם האישה הראשונה שנבחרה לוועד הפועל הציוני.
"יום האם", שבראשיתו הודגשו תפקידי האם כמטפלת בילדים ובמשק הבית, שינה עם הזמן את הגדרתו ל"יום האישה", ולאחר מכן ל"יום המשפחה". השינוי נובע מהשינויים הסוציולוגיים שעברה המשפחה, באופן שאבות רבים משתתפים בגידול הילדים ובעבודות משק-הבית, ואף מגדלים בעצמם ילדים.
