יש קסם מיוחד בהופעה אקוסטית. האינטימיות שיש לאמן עם הקהל והעיבודים המיוחדים לשירים נותנים תמיד טעם חדש, בעיקר לשירים מוכרים. במופע "יציאה" של שלום חנוך ומשה לוי שרץ בקביעות כבר משנת 2002, זה היה אפילו יותר טוב.
ההופעה נפתחה ב"שיר דרך" - שיר פחות מוכר יחסית. חנוך שניגן בגיטרות ולוי שניגן על אורגן ובחלק מהשירים באקורדיון, היו צריכים איזה שיר או שניים כדי להתחבר לגמרי לעצמם. חנוך נראה מאוד נינוח באולם "המעבדה" בירושלים שהיה מלא מפה לפה, והקשר שלו עם הקהל המבוגר ברובו, היה חזק מאוד.
בכלל, ההופעה נראתה כמו סוג של שירה בציבור כשחנוך מנצח על כולם ביד רמה, והקהל משתף פעולה ברצון ובהנאה. למשל בשיר "קח לך אישה" חנוך ביקש מהקהל לשרוק במקומו והתוצאה הייתה מדהימה - לא היה אחד בקהל שלא שרק. השיא הגיע בשיר "אדם בתוך עצמו", שבו חנוך ולוי רק ניגנו והקהל שר בעצמו, כשחנוך מצטרף בפזמון.
במופע הזה היה ברור שהציניות נשארת בחוץ. כל סולו גיטרה או פסנתר זכה לתשואות רמות מצד הקהל. האנשים היו כולם שקועים במוזיקה - ואלה שלא, התכרבלו האחד בשנייה. כששלום חנוך שר "היה כדאי" הקהל הרגיש שבאמת היה כדאי להגיע, ושההופעה הזו היא בלי ספק ההצגה הטובה בעיר. גם בידור לא היה חסר - בעיקר כשבין השירים חנוך שאל את הקהל אם הם רוצים שיר מסוים. כולם צעקו שמות של שירים, וחנוך ענה להם "כן, זה שיר מצוין, זה רעיון טוב" והמשיך לפי הסט-ליסט הקבוע.
בתור מי שהיה עד היום רק בהופעות חשמליות של שלום חנוך, היה מאוד מעניין בשבילי לשמוע את העיבודים האקוסטיים לשירים. בעיקר בשירים כמו "ככה וככה" ו"תפסתי ראש על הבר" שהפכו משירים אנרגטיים ומקפיצים ליותר איטיים ושקטים, למרות שלא נעלמה מהם הגרוביות והקצביות. לטעמי, המהפך רק הוסיף לקסם שלהם.
להדרן קיבלנו את "אהבת נעורי" הנהדר ואת "מאיה" שהקהל דרש מתחילת ההופעה. לסיום שלום חנוך הקדיש לקהל, שיצא מגדרו מרוב שמחה, את "בגלגול הזה". אני יכול להגיד לכם בוודאות, בתור מי שהופעות אקוסטיות בדרך כלל לא עושות לו את זה - "יציאה" היא הופעה שאסור להחמיץ.
שלום חנוך ומשה לוי, המעבדה בירושלים, חמישי 15.2