ההצגה "היה כל כך חם" רצה מזה שנה בהצלחה רבה, ומבוססת על מחזה מקורי של אמיר ירושלמי שהוצג לראשונה בפסטיבל "תוצרת" של סמינר הקיבוצים.
המחזה עוסק בסיפורו של חם, בחור בן 30 שנראה נורמלי למדי. יום אחד הוא מוצא עצמו בחדר חקירות, קשור באזיקים ומואשם ברצח שהוא לא זוכר שביצע. למעשה, מתברר, הוא אינו זוכר עוד הרבה דברים אחרים. מהלך החקירה הזוי ביותר. הנחקר, שבאמת ובתמים אינו יודע מה הוא עושה שם, נאלץ לחבוש על ראשו כיפה, בעקבות לחץ החוקרים הדתיים, אב ובנו.
לצמד-חמד הזה, מצטרף אדם נוסף המציג עצמו כחליפה, עורך דין שעושה קסמים, אך מתגלה, לצערו של חם, כאחד החוקרים שחוקר את נסיבות חייו. החקירה היא בעצם סוג של טיפול פסיכולוגי מאוד לא נעים, במהלכו נאלץ חם להתמודד עם שאלות משונות, עליהן הוא אינו מצליח לענות: מה הוא מרגיש, למה הוא חילוני, מה הוא זוכר (רק כאב לב), והאם הוא בכלל אוהב את עצמו?
החוקרים המוזרים גורמים לחם לפקפק בחפותו לגבי הרצח שלא ביצע, ואפילו בעצם קיומו ("הרי אתה לא חושב, אז איך אתה קיים?"). בנוסף, במהלך ההצגה עולות סוגיות מעניינות נוספות, כמו בדיקת הגבולות של עצמך והיכולת להתנגד (אם אתה לא דתי, מדוע אתה מסכים לחבוש כיפה בלחץ החוקרים).
המחזה כתוב בעברית עכשווית, והבימוי אפקטיבי ומלא בהמצאות מקוריות ומקסימות, למשל, שולחן החקירה שהוא גם סוג של ארון קסמים ממנו יוצא עו"ד חליפה, וגם משמש כארון קבורה. כיאה לקומדיה, קצב הסצינות מהיר ואנרגטי והן מבוצעות באמצעות דיאלוגים שנונים ובעבודת משחק משובחת: ערן בן צבי מעולה בתפקיד יפת, ומציג דמות ספק חב"דניק גרגרן, ספק מתנחל אגרסיבי, המיטיב לשקף את הדילמות ה"קשות" איתן הוא מתמודד (למשל, איפה כדאי באמת לאכול צהריים). כפיר לוי בתפקיד עו"ד חליפה מגלה נוכחות כריזמטית ומצליח להיות מין אורי גלר פסיאודו רוחני. אציק קריחלי, המגלם את חם, משכנע מאוד כבחור אבוד, וקרן און כאקסית של חם, רעננה ומשעשעת באכזריותה.
יואב סיני עיצב היטב את הבמה הקטנה של צוותא 2 עם תפאורה פונקציונאלית וברורה, וזאב לוי עיצב תאורה המתאימה לאווירת החקירה ולפלאשבקים המשעשעים.
הסוף, אותו לא נגלה, שופך אור חדש על כל ההצגה ונותן לה משמעות מיוחדת. מה שכן נגיד, הוא שההצגה, השייכת לז'אנר האבסורד, מותירה את הצופים עם כתב חידה מצחיק שמעלה שאלות בנושאים קיומיים, והיא הקומדיה הכי עמוקה שרצה היום על הבמות.
