קיימים חסמי כניסה מובנים של מדיניות הרווחה אל סדר היום התקשורתי בישראל. כך טוען חוקר התקשורת, ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון.
בסדנאות תקשורת שקיים ד"ר רייך בשנים האחרונות עם בכירי משרד הרווחה, במסגרת מכון מנדל בירושלים, הם סיכמו את ניסיונם מול התקשורת הישראלית, כמפגש בין מקורות מידע חלשים לבין מדיה חזקה.
צירוף זה, המספק אילוסטרציה לקשייה התקשורתיים של מערכת הרווחה בהשגת הסיקור הרצוי לה, הוא אחד מארבעת צירופי העוצמה האפשריים במפגש בין המדיה לבין מקורות מידע בתחומים שונים ובנסיבות שונות.
לדבריו, הצירוף מאופיין ממקורות מידע, המדורגים בקריטריונים העיתונאיים כמעוררי עניין חדשותי מוגבל בדרך-כלל, שאינם שולטים בלעדית במידע שלהם, שעיקר נגישותם התקשורתית מושגת שלא מיוזמתם, אלא במענה ליוזמות תקשורתיות ולקריאות תיגר של שחקנים אחרים, ואשר התקשורת אינה מהססת לבקרם, ולסקרם שלא על-פי תנאיהם ושלא על-פי מושגיהם.
"בעיה זו", קבע רייך, "חריפה במיוחד בתקשורת הפופולרית והמסחרית, המפיצה את מרבית התכנים החדשותיים למרבית הקהלים בישראל, והיא מאפיינת במידה רבה גם תחומים 'אזרחיים' נוספים, כגון חינוך ואיכות סביבה".
תחומי סיקור אלה, הוסיף, שהידיעות שלהם סובלות מרמת תחרות מרבית על חלל חדשותי מוגבל, מתקשים במיוחד לחדור אל סדר-היום הציבורי בסוגיות הנוגעות למדיניות, לתכנון, לתהליכים ולהיבטים הנוגעים לטווח הארוך. הרקע לכך הוא, שעל-פי הסולמות המקובלים לקביעת ערכיות חדשותית, סוגיות של מדיניות (שאינן נוגעות להיבטים קיומיים, כמדיניות חוץ וביטחון), זוכות לדירוג נמוך בקרב הכתבים, ובמיוחד בקרב העורכים בעיתונות הפופולרית.
לדבריו, דירוג זה נקבע אומנם בפועל בשיפוט עיתונאי אינטואיטיבי, אבל הוא מתואר בספרות כמגלם הצטברות של קריטריונים, שעל-פיהם ענייני מדיניות אינם די מעניינים חדשותית, כיוון שהם מופשטים מדי, לא פרסונליים, לא מיידיים, לא חד-משמעיים, ובעלי ערך-סף מוגבל ופוטנציאל מוגבל לעורר עניין, ריגוש ותגובות בציבור הרחב.
בתחום הרווחה, טען ד"ר רייך, מצטרף לכך גם ריחוק תרבותי של האוכלוסיות המצויות במוקד המדיניות, הנתפסות כשוליות, חלשות ונידחות, שאינן מהוות קהלי-יעד מבוקשים - לא לכלי התקשורת ולא למפרסמיהם.
ד"ר רייך יציג את ממצאיו בכנס השנתי של הפורום הישראלי לחקר המדיניות החברתית, שיתקיים מחר (ה', 22.2.07) באוניברסיטת בן-גוריון.