נגד שמונה נהגים, והכוכב הנולד, הראל מויאל ביניהם, אשר הורשעו על-ידי בית המשפט השלום בירושלים הוגשו ערעורים אשר טענו כי רמת הענישה בהם הייתה קלה מהמתחייב על-פי חוק, וכי לא ניתנו נימוקים לגזירת עונשים הנמוכים מעונשי המינימום שבחוק. בית המשפט המחוזי קיבל (1.3.07) את הערעור וביטל את "ההתחשבות" שהובילה להקלה בעונש השלילה.
באי כוח הנהגים, ביקשו מבית המשפט המחוזי שלא לקבל את עמדת הפרקליטות ולסמוך ידיו על שופטי בית המשפט השלום, אשר לטענתם הינם בעלי יכולת האבחנה הטובה ביותר ביחס לנאשמים, היות והראיות והעדים נשמעו על-ידם.
בית המשפט המחוזי בחן את החוק ומצא כי הוראותיו הינם חד-משמעיים. הענישה בגין עבירות השכרות למיניהן, ולא משנה חומרתן, אינה מתמצה ברכיב הפסילה בלבד, אלא כוללת גם קנסות ועונשי מאסר. השופט עוני חבש פירש כי הדבר אומר שהמחוקק ביקש רצה לומר שנהיגה בשכרות תביא לפסילת הרישיון הנהיגה תגרור עונש פסילה לפי המינימום שבחוק ועוד אמצעי ענישה כפי שיחליט בית המשפט. אין להקל בענישה זו, אלא במקרה מיוחד ביותר. לדעת השופט עוני, נסיבות אישיות "רגילות", כגון רמת שכרות גבולית או שהנאשם מתפרנס מנהיגה או שאין לו עבר תעבורתי, לא די בנסיבות מעין אלה לשאלת עונשו של נאשם בפלילים, לצורך הפחתה מעונש הפסילה המינימאלי אשר בחוק.
בית המשפט קיבל את ערעורה של המדינה והחליף את העונשים של שמונה הנאשמים מפסילה לתקופות של מספר חודשים, לפסילה של שנתיים ימים. בין הנאשמים גם הראל מויאל. מויאל הורשע על-ידי בית המשפט השלום ונידון לעשרה חודשים של שלילה.
בית המשפט המחוזי קבע כי גם שההפחתה בעונש הפסילה של מויאל, נבעה מהעובדה כי רמת שכרותו הייתה גבולית, זו עדיין שכרות, ואף שלמויאל עבר נקי מנהיגה בשכרות, החוק חל ועונש המינימום של שנתיים פסילה יפעל.
