שופט בית המשפט העליון (בדימ.), משה בייסקי, הלך אמש (ג') לעולמו. בשנים 1986-1985 עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית לעניין ויסות מניות הבנקים.
משה בייסקי. יליד 1.1.21, פולין. התחנך בבית דתי. סיים בית ספר עברי בעיר דז'אלושיצה. מגיל צעיר ועד עלייתו לארץ ב-1945, היה חבר תנועת הנוער הציוני ופעיל בעיקר בעיר קראקוב.
שנות מלחמת העולם השנייה עברו על בייסקי בגיטאות, בפעילות מחתרתית ובמחנות הסגר והשמדה. ב-1945 פעל במרכז לגולה באיטליה. בארץ היה חבר קיבוץ תל יצחק. לאחר מכן עבד במוסד החינוכי-חקלאי במגדיאל, במזכירות העובד הציוני, והיה פעיל בעלייה ב'.
במלחמת השחרור שירת בצה"ל. שוחרר בדרגת סרן, בתפקיד קצין מטה לבעיות אישיות במטכ"ל. בין השאר, מילא תפקיד קצין תרבות וסעד. ב-1949 נשלח לצרפת על-ידי עליית הנוער, במטרה לנהל את המחלקה באירופה ובצפון אפריקה. בתפקיד זה כיהן עד 1952.
למד משפטים בשנים 1949-1946. השתלם באוניברסיטת סורבון בפריז, במיוחד במקצוע המשפט הבינלאומי הפומבי. בסורבון הוכתר בתואר דוקטור למשפטים. נושא עבודת הדוקטורט היה מקורות זכויות האדם בתנ"ך. עם שובו משליחות בחו"ל, ולאחר התמחות במשרד עו"ד רוטנשטרייך גיצלטר, עסק בעריכת דין. באותה תקופה היה פעיל במוסדות ההסתדרות כחבר בית הדין העליון של ההסתדרות, חבר ועדת התחיקה שליד הוועד הפועל וחבר מועצת פועלי תל אביב.
ב-1960 מונה לכהונת שופט בית משפט השלום בתל אביב. ב-1968 מונה לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנים 1976-1975 מונה לכהונת שופט (בפועל) בבית המשפט העליון. ב-1979 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון (במינוי של קבע), תפקיד בו כיהן עד יום 1.1.91 - מועד פרישתו לגימלאות. לאחר מכן עסק במתן חוות דעת ובעריכת בוררויות.
בשנים 1960-1969 עסק בהוראה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. היה פעיל במוסדות הציבור יד ושם כיו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם וחבר המועצה וההנהלה, נשיא בית הדין העליון של ההסתדרות הציונית ויושב-ראש משואה - יד לתנועות הנוער הציוניות בשואה ובמרי.
