מחקרים שנעשו בעכברים שמנים הראו כי חיישן במוח שבדרך כלל מבחין בהורמון השומן לפטין - הורמון האחראי על סדרת אירועים השומרים על איזון האנרגיה - פועל שלא כשורה במצב של השמנה.
השמנה אינה כישלון של כוח הרצון, אלא כשל ביולוגי. המוח אינו מודע לכך שהגוף שמן. כך מסבירים מדענים מהאוניברסיטה לבריאות ומדע של אורגון שפרסמו את המחקר בעיתון "Cell Metabolism".
-
לפורום בריאות לפטין, המופרש על-ידי תאי השומן, מונע במצב נורמלי אכילת יתר על-ידי כך שהוא משפיע על תאי המוח השולטים בתיאבון. רמות גבוהות של לפטין, המצטברות לעיתים קרובות אצל אנשים שמנים, עלולות לגרום לעמידות ללפטין, כלומר, הגוף לא יגיב עוד לאות המדכא את הורמון התיאבון.
המחקר הנוכחי הראה כיצד חלק של המוח הקרוי האזור הקשתי (arcuate nucleus) שהוא חשוב בצורה קריטית בקליטת אותות הלפטין, מושפע באופן שלילי מעודף לפטין.
למשך 20 שבועות, החוקרים האכילו עכברים בתזונה עשירה בשומן או דלה בשומן. רוב החיות שהיו בקבוצה של התזונה העשירה בשומן, אך לא כולן, השמינו ופיתחו תסמינים של סוכרת, כפי שקורה בדרך כלל אצל בני אדם. העכברים בקבוצה של התזונה הדלה בשומן לא פיתחו בעיות בריאות אלו.
רמות הלפטין בעכברים השמנים, לעומת העכברים הרזים, עלו במידה דרמטית, והחיות השמנות, בחלקן הגדול, הפכו עמידות להשפעות השליטה על המשקל של הלפטין. עכברים שקיבלו תזונה שגרמה להשמנה לא הצליחו לזהות את אותות הלפטין המאפשרים שליטה על התיאבון.
חשוב לציין כי העכברים שהפכו עמידים ללפטין ירדו במשקל וחזרו למצב שבו היו רגישים ללפטין כאשר כמות השומן בתזונה הופחתה. התוצאה הפתיעה את החוקרים שחששו כי מדובר במצב שאינו הפיך.
הממצאים תומכים בהשערה כי ירידה ברגישות להורמון השומן לפטין באזור קריטי במוח היא הגורם להשמנה שמקורה בתזונה.
המחקר תומך גם במחקרים קודמים שהראו כי פרוטאין הנקרא SOCS-3 הוא האחראי לירידה ברגישות ללפטין. לכן, טיפולים שמטרתם דיכוי SOCS-3 עשויים אולי לעזור במניעת עמידות ללפטין במקרים של השמנה, אולי על-ידי שיקום מאזן האנרגיה הגורם לירידה במשקל.