שבעה חברי כנסת הצביעו בעד הדחת הנשיא, משה קצב, מול ארבעה שהתנגדו. למרות זאת, הנשיא קצב לא יודח משום שעל-פי החוק, דרוש רוב של 19 חברי כנסת, רוב שלא הושג. עוד לפני שהדיון השלישי על הדחת הנשיא נפתח, היתה ברורה התוצאה הסופית וחברי הכנסת דיברו לפרוטוקול.
וכך, נבצרותו של הנשיא תסתיים במוצאי יום העצמאות, בתאריך 25.5.07 וקצב יכול למצוא עצמו מכהן כנשיא עד סיום כהונתו, כחודשיים לאחר מכן.
חברי הכנסת שהצביעו בעד הדחת הנשיא הם שלי יחימוביץ', נדיה חילו וקולט אביטל מסיעת העבודה, גדעון סער ולימור לבנת מהליכוד, זהבה גלאון (מרצ-יחד) ודב חנין (חד"ש). מנגד, דוד אזולאי, ניסים זאב מסיעת שס, יצחק גלנטי (גמלאים) ומאיר פרוש (יהדות התורה) התנגדו.
ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) לא הסכים להצביע משום שלטענתו, זהו הליך לא ראוי. ויו"ר הוועדה, ח"כ רוחמה אברהם (קדימה) נמנעה. אברהם הסבירה כי "הליך ההדחה החל מוקדם מדי, עוד בטרם גיבש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו הסופית ולכן נמנעתי".
ח"כ יחימוביץ', אמרה כי "התוצאה היתה צפויה. יש בי שמץ של נחמה שנמצא רוב שהצביע בעד ההדחה". ח"כ גלאון טענה, כי "זהו יום עצוב עבורי. הכנסת התגלתה במלוא חרפתה. כנסת שלא יכולה להדיח נשיא שמואשם לכאורה בעבירות מין חמורות, מועלת בחובתה המוסרית והחוקית".
ח"כ חנין טען כי "הציבור הישראלי יודע שלא ראוי ולא הולם שמשה קצב יישאר נשיא המדינה בתפקיד שיש לו משמעות ערכית וסמלית מיוחדת. מצער שלא מספיק חברי כנסת הבינו זאת". וח"כ חילו הכריזה כי "החלטה זו היא בושה לאזרחי מדינת ישראל ובמיוחד לנשים קורבנות תקיפה מינית".
מנגד, טען ח"כ זאב שהצביע נגד ההדחה כי "גם לנשיא יש זכות, לא פחות מרוצח. הנשיא נמצא במצב קשה מאוד לאחרונה ואי אפשר לקבוע כי הדחה היא לא גזר דין".