איציק סעדה בן ה-28 וחברו מישל עקיבא בן ה-30 תושבי כפר סבא רצו לבלות, בחודש נובמבר 2005 במועדון "הקרפל - לאונג' דאנס בר" בהרצליה. כשהגיעו למקום בשעה 23:00 לא הורשו להיכנס בטענה שהערב סגור למוזמנים. לטענתם, הכניסה נאסרה עליהם משיקולים גזעניים ועקב צבע עורם הכהה, בעוד שחבריהם, בהירי העור, נכנסו למקום ללא בעיה. השנים תבעו את חברת הטיפה המרה בע"מ ח.פ. 513608364,בעלת המועדון ("הקרפל"- זהו שמו המסחרי, א.פ) בחודש יולי אשתקד בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 17,800 שקל. "חשנו מושפלים נאלצנו לעזוב את המקום בעוד שחברינו נשארו לבלות. כבודנו נרמס עד עפר ופנינו הולבנו ברבים. אין אפשרות לכמת את אשר נגרם לנו".
התובעים האשימו שהמועדון דרס ברגל גסה את החוק האוסר על אפליה בכניסה למקומות ציבוריים. "לפני שפנינו לבית המשפט לקבלת סעד ניסינו לסיים את המחלוקת בדרכי נועם. הנתבעים השיבו בתחילה באופן שאינו ענייני ומתחמק ובפעם השנייה לא ענו כלל. בית המשפט יתבקש ליתן הגנה לחוסים בצילו של חוק ההפליה ואם לא יעשה כן אין לתובעים, ושכמותם, אפשרות להתמודד ולהתגבר על התנהגות משפילה של הנתבעים ודומיהם".
בכתב ההגנה דחתה חברת הטיפה המרה בע"מ את כל טענותיהם של התובעים. לדבריה, היא אינה נוהגת בגזענות, לא מפלה בין הבאים בשעריה ורבים מחברי מועדון ה"קרפל" הם יוצאי עדות המזרח. החברה הדגישה שבאותו יום התקיים אירוע פרטי למוזמנים בלבד, שקיבלו הודעה באס.אם.אס, והתובעים שלא נמנו עם המוזמנים לא הורשו להיכנס. החברה ביקשה מבית המשפט לדחות את התביעה.
ביום 25.10.06 דנה השופטת יעל אילני, בתיק ובסיום הדיון לא ניתן פסק דין. ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 29.10.06 הגישו הצדדים הודעה לבית המשפט: "הצדדים מנהלים משא-ומתן מתקדם מאוד, בהתאם להמלצת בית המשפט, לסיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט. על-מנת ליתן לצדדים למצות את המשא-ומתן, מתבקש בית המשפט הנכבד שלא ליתן פסק דין בשלב זה. הצדדים יודיעו לבית המשפט את דבר תוצאות המשא-ומתן בתוך 30 ימים. ההודעה מוגשת בהסכמה ועל דעת כל הצדדים".
למחרת החליטה השופטת: "כמבוקש תזכורת פנימית ליום 5.12.06". ביום 2.11.06 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה: "בית המשפט הנכבד מתבקש להשתמש בסמכותו בהתאם לתקנה 175 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהורות על תיקון הפרוטוקול הדיון מיום 25.10.06 כך שיימחקו כל טענות הצדדים, ותרשם הסכמת הצדדים כדלקמן: 'הצדדים מודיעים לבית המשפט הנכבד כי מבוקש לדחות התביעה ללא צו להוצאות'. (2) כן מתבקש בית המשפט להורות למזכירות על הסרת פרוטוקול הדיון מתיק התביעה, כפי שמופיע באתר האינטרנט של בית המשפט".
על הבקשה חתמו התובעים ועו"ד אסף רוטשטיין, אחד מבעלי המועדון, באופן אישי (?). כעבור ארבעה ימים פסקה השופטת אילני: "בהסכמת הצדדים אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. בהסכמת הצדדים ולבקשתם - תפעל המזכירות על-פי המבוקש בסעיף 2 לבקשה - ככל שיש צורך תעביר העתק החלטתי זו למחשוב".
ואכן - פרוטוקול הדיון הוצא על-פי החלטת השופטת מתיק בית המשפט. Nfc ניסה להתחקות אחר הפרוטוקול "הנעלם" ויצר קשר עם התובעים ועו"ד אסף רוטשטיין. אף אחד מהצדדים לא הסכים, בשום אופן, לחשוף מה נאמר בפרוטוקול ומה אירע במהלך הדיון. לא ברור כיצד פרוטוקול של דיון שאינו חסוי, שהתקיים בדלתיים פתוחות, ולא הוצא בעניינו צו איסור פרסום, מקבל "הכשר" מבית המשפט להיוותר אנונימי.
מקרה דומה קרה לטל בבלי מפתח-תקווה שתבע את מועדון הוולווט בתל אביב. בדיון שהתקיים בחודש יולי 2006 הצדדים התפשרו בהמלצת בית המשפט, מבלי לוותר על הטענות, ונקבע שבבלי יקבל עשרה כרטיסים המקנים משקה בחינם.
