הרפואה המסורתית פועלת כך: חולים מדווחים על תסמינים, הרופאים מבצעים בדיקות, נקבעת אבחנה, והטיפול מתחיל. פשוט נכון?
יותר ויותר רופאי עיניים מטפלים כיום בחולים ללא תסמינים, לאחר בדיקות שהניבו תוצאות נורמליות, או כמעט נורמליות, וממליצים על טיפולים רק בגלל העובדה שייתכן והם סובלים מבעיה.
-
לפורום בריאות זוהי החידה של מצב הקרוי "חשד לגלוקומה" - אנשים שאינם סובלים מגלוקומה פעילה אך נושאים גורמי סיכון כה רבים למחלה שהרופאים המטפלים בהם מסרבים להמתין. "חוסר סבלנות" זה הוא כפי הנראה הדבר הנכון ביותר לעשות משום שהנזק הנוצר ברגע שהגלוקומה מתחילה הוא בלתי הפיך.
לחץ גבוה כרוני מגלוקומה שלא טופלה הורס לצמיתות את סיבי העצבים העדינים המעבירים את האות הוויזואלי מהעין למוח. העין אינה יכולה לחדש סיבי עצבים אלו או ליצור חדשים - הם נהרסים לתמיד! אך חולים אינם מודעים לכך שהלחץ התוך עיני גבוה במידה חריגה ותסמינים ויזואלים בדרך כלל אינם מתגלים עד לשלב מאוחר מאוד במחלה.
ולכן, במקום להמתין שהחולה יגיע לרופא במצב של גלוקומה מתקדמת, מומחים לרפואת עיניים החליטו לטפל באנשים עם שינויים המרמזים על גלוקומה - גם אם הראייה תקינה ושדה הראייה גם הוא במצב נורמלי.
חלק מסימני אזהרה אלו כוללים: - היסטוריה משפחתית של גלוקומה
- לחץ תוך-עיני גבולי
- דימומים קטנים ליד עצב הראייה
- מראה רפואי חריג של עצב הראייה עצמו
- בדרך כלל מרכז הקרנית דק
זכרו, רופא טוב מטפל בחולים, לא במספרים. ובהתחשב בכך שהנזק הנגרם כתוצאה מגלוקומה הוא בלתי הפיך, הרי שמומלץ לטפל במצב עוד לפני שהנזק מופיע.
