כל שנה, כמו שעון שוויצרי בצבע ורוד פסטל, מגיעה השעה המיוחדת הזאת שבה אתה שוקע בספה, מדליק את הטלוויזיה ובוהה בתשע עשרה ילדות שמשוכנעות שתואר מלכת היופי זאת שאיפה לגיטימית בחיים. לא ברור איך היום, בשנות האלפיים הנאורות, הטקס הזה עדיין מוצא מקום של כבוד בלוח השידורים שלנו ושל העולם כולו. לא ברור איזו אשה אינטליגנטית שמכבדת את עצמה, תבחר לפזז בבגד ים לעיני מדינה שלמה, כשכל מה שהיא רוצה זה שיגידו לה שהיא, ורק היא, הכי יפה בישראל.
זו רק עוד הוכחה, אם מישהו היה צריך אותה בכלל, שאנחנו העם הנבחר. הרי איפה עוד אתה יכול לצפות בכל שבוע בתוכניות שמצליחות לכמת, בצורה כה פשוטה, כל אידיאל וכשרון אפשרי: הזמר הכי טוב, הרקדן הכי גמיש
והמטרידן המיני הכי עקבי. וכאן, בטקס המיושן הזה, נשפט אידיאל היופי. זאת למשל יפה, זאת שם בצד עם הצמיגים, קצת פחות, אבל זאת, מספר 10, הכי יפה! אין ספק! רק חבל שהשופטים בתחרות העולמית כאלה אנטישמים שונאי ישראל, כי לולא הם - היא היתה גם הכי יפה בעולם.
אז מה בכל זאת היה לנו באירוע היפה של השנה: בגדי ים בגודל גלויות של סן-טרופה, קצת ריקודים, קצת יותר מדי שירי אירוויזיון מביכים, תסרוקות מנופחות, שמלות ערב שנתנו את התחושה שמדובר במפגש פקאצות גרושות בשנות הארבעים לחייהן, ו
גלית גוטמן אחת, שגם בגילה הייתה יכולה לקחת את התחרות מבלי להניד עפעף.
לאחר שסיימו הברביות לנפנף ביופיין, הגיע שלב השאלות, החלק הקשה באמת בתחרות, בו הן צריכות להוכיח שגם יש להן אופי. הבנות דידו לבמה וניסו כמיטב יכולתן לייצר תדמית של יפה אך עמוקה. כולן מתברר עוסקות בשלל תחביבים ועיסוקים שלא היו מביישים גם ראשי ממשלה ונשיאים: אחת מדריכת קיק בוקסינג, אחרת אוהבת לצנוח ממטוסים והשלישית סטודנטית מצטיינת לעריכת דין. כל זה ולא מלאו לרובן עשרים. מזל שאף אחת מהן לא אמרה שהיא רוצה לעזור לילדי העולם או למצוא תרופה לסרטן, כי זה כבר באמת היה יכול להיות יותר מדי בשבילי.
לבסוף נבחרה גם חביבת הקהל (אוריה זריהן) "נערת היופי עשרה" (מיטל סדון), מלכת החן (טל גונן) ונערת ישראל (שרון קנת). יונה יהב, ראש עיריית חיפה שחי ככל הנראה בעבר, עלה לבמה כשהוא נושא נאום ניצחון חוצב להבות על כך ששלוש מאות הטילים שנחתו בעיר לא יהרסו את יופיה ואת מורל התושבים. עם כל הכבוד, אף אחד כבר לא זוכר את הדרמה של
יוליה בגמר נולד לרקוד, הוא באמת חושב שמישהו זוכר את המלחמה?
בסוף הטקס עלתה מרים נופך מוזס, העורכת האחראית הנצחית של "לאישה", כשהיא דחוסה בתוך שמלה אדומה וקטנה, ולא שכחה להזכיר שלמרות שיש זוכה אחת - כולן מלכות יופי. אז זהו, מסתבר שלא,
המלכה היא אחת בשם לירן כוהנר.
אז לפני פרידה בואו נזרוק מבט לעתיד ואל מה שמצפה למלכה שלנו: עכשיו, אחרי שיש לה תואר שמבסס את העובדה שהיא יפה, היא תדגמן כמה שנים בארץ פלוס שנה שנתיים בחו"ל. שם, אולי בפריז, היא תפתח ברומן מתוקשר עם איזה ג'יגולו איטלקי עשיר או שחקן רומני מזדקן ואחרי זה תחזור לארץ בתירוץ שהיא מתגעגעת למפרום של אמא. שתי שניות אחרי, חתונת בזק עם איש עסקים/ רוני מאנה, דופלקס עם בריכת שחיה בהרצליה פיתוח ושניים וחצי ילדים פוטוגניים. נחה קצת ומרביצה גירושין, הורדת משקל מסיבית וכניסה מחדש לברנז'ה במעמדך החדש כאשת"ית (אמא שווה תקתוק). החיים דבש. לא?
