במהלך החודשים האחרונים נערך בישראל מחקר בקרב כ-180 מאושפזים מעל גיל 40 במחלקות הפנימיות. המחקר בחן את תיקם הרפואי של המאושפזים על-מנת לבדוק האם הם סבלו מגורמי סיכון לקרישי דם והאם ניתן להם טיפול מונע על-פי ההנחיות. מממצאי המחקר עולה, כי לשליש מהחולים לא היה אף גורם סיכון לקרישי דם ולכשליש נוסף היו לפחות שני גורמי סיכון.
עוד עולה מהנתונים, כי ל-47.4% מהחולים היו גורמי סיכון שהיו צריכים לקבל טיפול מונע, אך מתוך אלו רק 22% קיבלו טיפול מונע בפועל, כלומר 78% מאלו שהיו זקוקים לטיפול מונע לא קיבלו זאת. בנוסף, היו כ-10% שקיבלו טיפול מונע שלא לצורך.
ד"ר אהרן לובצקי, מומחה לקרישה מהמרכז הרפואי שיבא תל השומר, מסר: "כיום מצב הטיפול המונע בישראל אינו מיטבי. מצבינו דומה לעולם, וארגוני בריאות מובילים כבר מחשיבים את מניעת קרישי הדם כנושא חשוב ביותר בשיפור הטיפול הרפואי בבתי חולים. טיפול מניעתי שכזה יוכל להוריד את התמותה הנגרמת כתוצאה מקרישי דם באופן משמעותי ולחסוך סבל, כסף וחיי אדם".
לדבריו, "מדובר בנתונים שלא הפתיעו אף אחד. המחקר מוכיח את הצורך בחינוך מעמיק יותר של הרופאים ובבניית תוכניות התערבות במחלקות לשיפור האיכות הרפואית בתחום זה".
ד"ר אשר וינדר, מנהל יחידת קרישה מבית החולים וולפסון, ציין כי "ניתן למנוע מחלות קרישי דם בחולים מאושפזים באמצעים תרופתיים פשוטים יחסית. כאשר לא ניתן טיפול מניעתי ומתפתחת מחלה - הטיפול מורכב וממושך וגורם לנטל רפואי כבד על המטופל ועל מערכת הבריאות. לכן, חייבים לפעול".
פרופ' אאידה ענבל, מנהלת יחידה למחלות קרישת הדם בבית החולים בילינסון ויו"ר החברה הישראלית לקרישה, אמרה כי "קרישי הדם הם גורם התמותה הנפוץ ביותר הניתן למניעה בתוך בית החולים. טיפול מונע נכון יכול למנוע כשני שליש מהמקרים".
בארץ ישנם 22 בתי חולים כלליים, וכיום פועלות רק 6 יחידות לטיפול בקרישה בבתי החולים: בבית חולים בילינסון; במרכז רפואי שיבא; במרכז רפואי רמב"ם; במרכז רפואי וולפסון, במרכז הרפואי הדסה ובמרכז הרפואי סורוקה.
