מחקר היסטורי: נתיבה בן יהודה הייתה שותפה לטבח

עוד תיבת פנדורה מימי טרום קום המדינה נפתחת. מחקר היסטורי חדש חושף עדויות מצמררות על טבח שביצעו לוחמי הפלמ"ח בלמעלה מ-100 מתושבי הכפר עין זיתון (ליד צפת) ב-1 במאי 1948. הדברים מתפרסמים בסיפרו של ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין "עלילת דם בדיר יאסין - הספר השחור", שהושק אמש (ד', 28.3.07) בבית ז'בוטינסקי בתל אביב. הספר מתאר את שהתרחש אחרי כיבוש עין זיתון, את הרצח בדם קר של בני הכפר ואת הניסיון שאחרי לטשטש את דבר הטבח, ולטעון כי מדובר בלוחמים ערבים שנהרגו תוך כדי הקרב. מסופר כי הראשונה שרמזה בגלוי על רצח השבויים בעין-זיתון, כעדת ראייה, היא הסופרת נתיבה בן-יהודה, בספרה "מבעד לעבותות", שיצא לאור עוד ב-1985. התיאורים בספרה של בן יהודה אינם נוקבים בשמות אמיתיים ויוצרים תחושה של עירוב בין מציאות ודמיון. מתברר, כי יומיים לאחר הטבח שביצעו שני לוחמי פלמ"ח בפקודת המג"ד בתושבי עין-זיתון ומחשש שעיניים זרות יגלו את דבר הטבח, נשלחה נתיבה בן יהודה בראש חולייה אל הוואדי שאליו הושלכו הגופות, כדי להתיר ולסלק את החבלים מידי ומרגלי הגוויות שהיו כפותות. בתגובה לדברים, בן יהודה אינה מוכנה לאשר או להכחיש את הנכתב. ל-Nfc אמרה כי לא תגיב עד שתקרא את הספר ואת הטענות המועלות בו.

"מעיק על מצפוני עד היום"

בספר מובאת עדותו משנת 1981 של ראובן נצר, שפיקד על כיבוש עין זיתון: "זה מעיק על מצפוני עד היום. אחרי שכבשנו את הכפר עין זיתון התברר שהפלאחים נשארו בבתים עם נשיהם וילדיהם, ולא ברחו. ריכזנו אותם בחוץ... היינו שם כל היום, ושוחחנו עם הערבים. לא ראינו בהם אויבים... לפני שלקחנו שבויים, כדי להחליפם בשבויים אפשריים אמר לי משה קלמן, בנוכחות כל החברים: 'קח את כל הצעירים, תעלה אותם על קומה שנייה של בניין ופוצץ אותם מלמטה'. התאספנו כמה חבר'ה, והחלטנו ללכת למטה של קלמן ולומר לו שלא נעשה מעשים כאלה. כשהגענו אליו, הוא אמר שהתוכנית הזאת בטלה מפני שיגאל אלון פקד לקחת שבויים כבני-ערובה. בחרתי שלושים, אולי יותר, ערבים צעירים, כמה חיילים הובילו אותם, בידיים מורמות, לבסיס שבהר כנען. לא ידעתי שבחרתי אותם למוות. אני אמרתי לצעירים הערבים, אתה ואתה ואתה. אחר כך סיפרה לי נתיבה בן יהודה, שהרגו אותם על המדרון שפוֹנה לראש פינה”. הארגונים בארץ-ישראל של אז היו מצד אחד השמאל-מרכז שהורכב מארגוני הפלמ"ח וההגנה (דוד בן-גוריון, יצחק רבין, יגאל ידין, משה דיין ועוד), ומנגד הימין שהורכב מארגון האצ"ל והלח"י (זאב ז'בוטינסקי, יצחק שמיר, מנחם בגין ועוד). בין שני פלגים היתה יריבות מרה. מילשטיין למעשה טוען כי טבח דיר יאסין לא היה ולא נברא, בעוד שטבח עין זיתון היה וטויח.