אם קשה לכם להירדם אחרי שהכשרתם את הבית, או אתם חוששים מהמפגש השנתי עם דודה רגינה הנודניקית, הלווין מציע לכם פיתרון אלגנטי: הסדרה החדשה "סיפורים שישאירו אותך ער" המשודרת החל מהלילה (שבין א' ל-ב', 2.4.2007) בערוץ yes2 בשעה הבלתי אפשרית, 1:35.
ז'אנר האימה בקולנוע הספרדי פורח מאז שנות ה-40, הבעייה היא שכנראה חוץ מהעוסקים במלאכה, שאר העולם לא בדיוק יודע מזה. כחובב אימה מושבע אני חייב להתוודות כי אני מכיר בקושי כמה סרטי אימה מספרד וכוונתי לסדרת סרטי "המתים חסרי העיניים" (ותודה לערוץ הטורקי שבו צפיתי ברובם בלילות).
והנה, הפתעה! פה בארץ הקודש מתחילים בהקרנת סדרה של שישה(!) סרטי מתח / אימה מספרד. הסדרה הופקה בשנה שעברה ובוימה בידי מספר במאים צעירים ומובילים כיום במולדתם. אני מוריד את הכובע בפני אנשי הלווין על תעוזתם בהבאת סדרה שאינה דוברת אנגלית, למרות שהייתי שמח אם שעת השידור הייתה מוקדמת יותר.
הפרק הפותח את הסדרה נקרא "חדרו של הבן" ומספר את סיפורם של זוג צעיר הרוכש בית ישן במחיר מבצע. צופי אימה וותיקים יבינו מיד שבית ישן משמעו בז'אנר הזה רק דבר אחד - צרות צרורות! ואכן די מהר לאחר שנכנסו לדירה יגלו בני הזוג כי מישהו (או משהו - בררר..) בבית חומד את תינוקם הצעיר מאבקם של הזוג בפולש המסתורי כמעט ויוביל לאובדנם ותאלצו להישאר עד לסוף כדי לגלות האם התינוק נשאר בחיים.
במאי הסרט אלכס דה לה איגלסיה הושווה במולדתו לגיירמו דל טורו ("המבוך של פאן", "הלבוי") וגם לפיטר ג'קסון ("שר הטבעות"). דה לה איגלסיה אוהב לעבוד במה שנקרא סרטי "קאלט" וביים סרטים כגון "יום החיה", "מוטנטים בפעולה" ועוד (מי שמכיר מוזמן לספר לי מה קורה שם).
כמו הבמאי גם השחקנים הם אלמונים לקהל הבינלאומי, וכך אנו צופים במוצר ספרדי למהדרין ויש לנו את היכולת הנדירה לבחון אותו ללא דעות קדומות והטיות (ובתור אחד שראה עשרות סרטים אלמונים מהמזרח הרחוק, לעיתים דווקא סרטים לא מוכרים אלו צופנים בחובם את ההנאה הגדולה ביותר).
למרות הצפייה להתפרעות, סרטו של איגלסיה הוא יותר דרמה פסיכולוגית ופחות אימה (איך אומרים להקת הגורילות באחד משיריהם? "זה הכל בראש"). אתרי הצילום קטנים ומהודקים ולכל אורך הסרט נוצרה אצלי בעיקר תחושה של קלסטרופוביה ומחנק והרגשה של אין מוצא שאופיינית יותר לסרטי פילם נואר מאשר לאיזה סרט אימה מדמם ועסיסי.
השחקנים אינם מתלבטים יתר על המידה ונוצר אצלי הרושם שהסיפור היה הרבה יותר חשוב לבמאי מאשר המשחק (שאיכותו, איך נאמר, לא תמיד משהו...). גם עלילות המשנה סובלות מרדידות וניתן היה לוותר על רובן.
דה לה איגלסיה עושה שימוש יפיפה בחידושי הטכנולוגיה ובפעם האלף אנו רואים שמצלמות יכולות לקלוט רוחות רפאים ושאר מרעין בישין. לא שזה לא בוצע בעבר, אבל בפרק שלפנינו הגורם הטכנולוגי מושתל באופן מעורר הערכה לתוך העלילה.
הדבר המרכזי שהפריע לי בפרק הפותח הוא אורכו (שעה ורבע), מוטב היה לו הבמאי וההפקה היו מצמצמים את דקות הפרק ונותנים לנו אריזה צפופה ופחות מתברברת. מה רע בחמישים דקות סטנדרטיות?
סדרות טלוויזיה בנושאי אימה ומתח נעשו מאז ראשית הטלוויזיה, חלקן כמו "סיפורי הבלתי צפוי" של רואל דאל או "אזור הדימדומים" של רוד סרלינג, כבר הוקרנו אצלינו. הסדרה הספרדית הולכת בדרכן של סדרות אלו ובסיכומו של דבר לא מביישת את הפירמה.