בכיתה שבה לומדות אומות העולם את מקצוע מוזיקת הפופ, אמריקה מקבלת מאיות כי היא חרשנית, ואילו בריטניה באה עם הנגאובר למבחן שהיא לא למדה אליו ומקבלת 98. בבריטניה, כמו בבריטניה, זה עניין של מסורת - הם יודעים לייצר כוכבי פופ אמינים ולהסוות היטב את המנגנון שמפעיל אותם. הכוכבית החדשה בשמי הממלכה המאוחדת - זמיר בשם מיקה - הוא דוגמה נוספת לכישרון מופלא זה.
אלבום הבכורה של מיקה, Life In Cartoon Motion, שזכה להצלחה מרובה במכורתו, לא ימשה אתכם מתהומות הייאוש הקיומי. מיקה לא יהיה לכם לבן לוויה נאמן, הוא לא יבין אתכם כמו שאיש לא מבין אתכם. למעשה, הגיוני שיימאס לכם ממנו די מהר. מצד שני, אם יתחשק לכם לרקוד עם עצמכם, "מול המראה", כמו שאומרים, הוא יהיה מותק של בחור וייתן לכם קצב דיסקו משגע. אפילו להקת פיקוד צפון יודעת שמתוק הוא טעם החיים - ומיקה הוא הכי-הכי מתוק, אבל מתוק מהסוג החיובי, כמו שאבטיח הוא מתוק ולא כמו, נגיד, דיאט קולה חמה.
הידעת? מיקה נולד בלבנון ונמלט מביירות יחד עם משפחתו כשפרצה מלחמת האזרחים. יש עוד פיקנטריה ביוגרפית, אבל מה שחשוב זה התוצאה הסופית - חתיך מהמם שמחזיק בשיער יפהפה, במיניות מעורפלת ובאחד המנעדים הגבריים המרשימים ביותר בפופ מאז פרדי מרקיורי. לא בכדי אני מזכירה את פרדי תנצב"א. סביר להניח ששמעתם את
Grace Kelly, הסינגל הלהיטי שפותח את הדיסק. בנוסף לכך שיש לו מנגינה יפה מאוד, הוא גם מציג את נקודת המוצא של האלבום. יש לנו עסק עם ארס-פואטיקה של הלהיט, אפשר לומר.
את "גרייס קלי" מיקה כתב, לדבריו, אחרי שעוד חברת תקליטים דחתה אותו. בשיר הוא מעלה תהייה מרירה - מה עלי לעשות כדי שתאהבו אותי? האם אני יותר מדי הומו? האם אני לא מספיק הומו? האם עלי לוותר על זהותי ולחקות הומואים שאתם כבר מכירים ואוהבים? וכל זאת הוא שר בסגנון קוויני נצחוני מובהק, שכובש בנקל את לבה של כל מאזינה.
ואכן, האחים הגדולים והאבות המוזיקליים של מיקה נשמעים היטב בפלצטו שלו - פרדי, פול וג'ון, אלטון ג'ון, בי ג'יז, פרינס וגם סיזר סיסטרז ורובי ויליאמס. כל החבר'ה האלה מתערבבים לרצף מהודק ויעיל של שירים טובים, בעיקר בחלק הראשון של האלבום. את Grace Kelly כבר הזכרתי, אבל יש שם עוד שלושה שירים קצביים ורקידים, שבראשם האס Love Today, וגם פאוור-בלדה משכנעת בשם My Interpretation.
לשירי הדיסקו של מיקה יש מלודיות שהן כל כך בסיסיות וסוחפות עד שהן נשמעות כמו
ג'ינגלים ישנים לסבון כלים, ומילים שאין בהן יותר מדי בינה אבל יש להן אחלה מצלול (דוגמה - "מאמה, מאמה פאפה, שוק שוק מי"). בסופו של השיר החמישי, שנקרא Relax, מופיע מונולוג מוזר של זקנה המספרת על הארוס שלה שעזב אותה ביום החתונה ועל הנסיבות שבהן היא איבדה עין. ייתכן שהמונולוג משבש למיקה את השדה האנרגטי, כי מיד אחר הוא מתחיל לשעמם עם כמה דברים איטיים, עד שהוא חוזר לתת בראש עם Big Girl You Are Beautiful.
אני מאמינה למיקה. הוא משכנע אותי שהלחנת שירים פשוטים וקליטים היא בעבורו אחריות כבדה, ושאין בלבו תסכול כמוס על שהוא לא יוצר בז'אנר שממותג יותר פרימיום. המנגינות שלו מספקות - הוא מגיע לצלילים הגבוהים,
נותן למאזינים שלו פורקן מהיר. וכולנו יודעים שזה לא דבר של מה בכך. מכירים את הקטע הזה שאתם מאזינים לשיר, מחכים בסבלנות שהבילד-אפ של הבית יתפתח כבר לאיזה שיא? ואז השיא לא מגיע לעולם והזמר חוזר להשתכשך באמצע של הבריכה, איפה שלא עמוק ולא רדוד? אצל מיקה זה כמעט שלא קורה. אז מהרו והתענגו על מה שיש לו להציע, לפני שהוא יצא לכם מכל החורים.
Mika - Life In Cartoon Motion - הליקון 