מורים לשחייה ואנשים אחרים המבלים זמן ממושך ליד בריכות המכילות כלור מעמידים את עצמם בסיכון גבוה לבעיות נשימה, כך מדווחים חוקרים הולנדים.
כלור המגיב לחומרים כמו שתן וזיעה יוצר תוצר לוואי שעלול לגרות את דרכי הנשימה, בעיקר את ה'chloramine'.
צוות החוקרים סקר 624 עובדים בבריכות שחייה וערך דגימות אוויר בשש בריכות שחייה. הם מדדו את רמות ה'trichloramine' בכל הבריכות כדי להעריך את המשמעות של חשיפה ארוכת טווח בקרב העובדים. 'trichloramine' הוא הסוג הנדיף ביותר של ה'chloramine', והוא ידוע כחומר המגרה את העיניים ודרכי הנשימה העליונות.
בהשוואה לעובדי בריכה עם מידת החשיפה הנמוכה ביותר ל'trichloramines', כמו עובדי הסעדה או פקידי קבלה, מדריכי שחייה היו בסבירות גבוהה פי 2.4 לסבול לעיתים קרובות מסינוסיטיס או כאב גרון והיו בסיכון גבוה פי 3.4 להצטננות כרונית.
עובדים עם רמות גבוהות של חשיפה היו בסיכון גבוה יותר למספר תסמינים אחרים של דרכי הנשימה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית בהולנד, מעלייה של 40% בסיכון ללחץ בחזה ועד סבירות גבוהה פי 7 לקוצר נשימה בהשוואה לאדם בן אותו גיל.
אנשים שדיווחו על לחות מוגזמת או אוורור לקוי במקום עבודתם נטו גם הם לדווח על בעיות נשימה.
חשיפה ל'Trichloramine' היא ההסבר הסביר ביותר לבעיות נשימה שזוהו במחקר, בהתחשב בעובדה כי רמות החומר בצדי הבריכה עלולות להיות גבוהות פי שלושה מהרמות שנקבעו בתקן. הכימיקלים עלולים להעלות את הסיכון של אדם לאסטמה, אלרגיות ובעיות נשימה אחרות על-ידי כך שהם גורמים לדרכי האוויר להיות חדירים יותר.
תקנות בטיחות ובריאות לבריכות המכילות כלור מתייחסות לאיכות המים בדרך כלל אך לא לאיכות האוויר, ציינו החוקרים. דרך אחת אפשרית להוריד את רמות ה'trichloramines' יכולה להיות על-ידי שיפור ההגיינה בקרב משתמשי הבריכה, למרות שהאכיפה עשויה להיות קשה.