תא"ל במיל. שלום הררי, לשעבר היועץ לענייני פלשתינים במשרד הביטחון ועמית במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, מציג בראיון
למרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה את הסכנות הפוטנציאליות הקיימות בעסקת השבויים המוצעת עם החמאס. להלן עיקרי דבריו:
טרם ראינו את רשימת האסירים שהפלשתינים דורשים לשחרר במסגרת עסקת גלעד שליט, הרשימה הועברה לישראל אך עוד לא הוצגה בתקשורת. יש שטוענים כי ראו את הרשימה או שמעו עליה, אך לא יותר. לכן כל שיחה על רשימת האסירים שהועברה היא בערבון מוגבל מאוד.
יש גם דיבורים על הכמות. מצד אחד התקשורת הישראלית מדברת על רשימה של 1,000, מתוכם מדובר על מחזור שחרור ראשון של כ-400. לעומת זאת, בעיתונות הערבית הופיע השר לשעבר לענייני אסירים, הישאם עבד אלרזק, ודיבר על 1,400.
בעסקות חילופי שבויים בעבר שוחררו אסירים "רציניים" והפלשתינים ניסו להציג רבים כגנבי רכב כדי לטעון כי לא נעשה שחרור ברמה הנדרשת. משום שגלעד שליט מוחזק ע"י שלושה גופים: חמאס, ועדות ההתנגדות והחמולה הנקראת "צבא האיסלאם", תהיה דרישה לשחרור אסירים שעשו מעשים חמורים. השאיפה הישראלית תהיה לנסות ולצמצם את משקלם של הפושעים ה"כבדים" ולהכניס אסירים שפשעו פשעים קלים.
גמישות המושג "דם על הידיים" בעקבות הסכם אוסלו שחררנו אלפי אסירים, ביניהם כאלה שרצחו פלשתינים בשטחים באשמה ששיתפו פעולה עם ישראל. רוצחים אלה לא הוגדרו כאסירים "עם דם על הידיים". האם מי שרצח פלשתיני אינו רוצח "עם דם על הידיים"? האם דמם של פלשתינים נחשב פחות? אלה הגדרות מאוד גמישות. בנוסף, אדם שגייס, חימש, שיגר ושילם לחוליה שביצעה טרור; החוליה נעצרה אך המשלח חופשי. למה? כי לא היה לו דם על הידיים.
במציאות הנוכחית סיכויי החזרה למעגל הטרור גבוהים אף מבעבר היו כמה עסקות חילופי שבויים מאז שנות השמונים, המפורסמת שבהן היא עסקת ג'יבריל שבה שוחררו 1150 אסירים, כולל כאלה עם דם על הידיים. מעסקות אלה אנחנו לומדים כמה דברים. למשל, כ-20%-25% מבין המשוחררים חוזרים לפעילות חבלנית עוינת, כלומר ביצוע פעולות טרור. עוד 25%-30% עוסקים לאחר שחרורם בפעילות ארגונית של גיוס, הכוונה, אינדוקטרינציה וכו'. עוד אנחנו רואים, שבעקבות זאת מגיעה בדרך-כלל דרישה בצד היהודי להקל בעונשם של טרוריסטים יהודים. אני לא אתפלא אם לאחר שהעסקה הנוכחית תצא לפועל, תבוא דרישה לשחרר יהודים שרצחו ערבים ויהיה אפילו מי שידרוש להקל בעונשו של רוצח רבין, מתוך הטענה שאם משחררים רוצח שקיבל 70 מאסרי עולם, למה לא להקל בעונשו של רוצח רבין.
בעסקה הנוכחית אנחנו נראה אחוזים גבוהים יותר של אסירים משוחררים החוזרים לפעילות טרור, מפני שהם משויכים לארגונים אשר חרתו על דגלם את המשך הלחימה בישראל עד כדי הכחדתם. במסגרת הסכם אוסלו שוחררו אלפי אסירים מתוך כוונה שבהיותם כוח מקובל ומשפיע ברחוב הפלשתיני, הם יובילו לתמיכה בתהליך אוסלו. חלקם התבקשו לעשות זאת וחלקם אף שוכנעו שזה נכון. היום אי-אפשר לספר לעם ישראל על שלום, מפני שבצד השני יש ממשלה שקווי היסוד שלה הם העמדות הקיצוניות של החמאס, ולכן היא גם לא מוכנה לחשוף אותם.
הבלוף של "מסמך האסירים" במסמך של מרוואן ברגותי שמכונה מסמך האסירים היו נקודות עם איזשהו רמז לחיוב, בתחום של השיבה ובתחום של תחימת המאבק המזוין. המסמך הזה מת מזמן. מרמים את עם ישראל ואומרים לו שהמסמך קיים תחת השם "מסמך ההסכמה הלאומית", אך האמת היא שאלו שני מסמכים נפרדים ושונים לחלוטין. הפעילים של הפתח מסייעים למכור לרחוב הישראלי את השקר הזה למרות שמסמך האסירים כבר איננו, מפני שמסמך ההסכמה הלאומית, שהוא היחיד עליו מדובר היום ברחוב הפלשתיני, עוקר מכל הנקודות שהיו בהן איזו התמתנות כלשהי כלפי ישראל. בטעות הזאת נופלים גם אקדמאים ומזרחנים בישראל, חלקם מתוך רצון וחלקם מתוך תמימות. מסמך ההסכמה הלאומית הוא היחיד המופיע בהסכם מכה, מה שמלמד על מקומו של מסמך האסירים.
הפלגים מנהלים את המו"מ עם ישראל המחבלים שישוחררו הם פעילים מכל הזרמים, כולל ערביי ישראל, גם מחמאס וגם מהפתח ומכל הפלגים. הויכוח הוא כמה אחוזים מהמשוחררים יקבל כל פלג. שר ההסברה של הממשלה הפלשתינית, ד"ר מוסטפא ברגותי, הודיע בעיתון "אל קודס" הפלשתיני כי לממשלה אין קשר לרשימה שהוגשה לישראל, ולא היא הרכיבה אותה. הוא מתנער מאחריות לרשימה מפני שהוא יודע שמשפחות האסירים יפנו אליו בדרישות. הוא מצייר תמונה לפיה הפלגים הרכיבו את הרשימה והם מנהלים את המו"מ עם ישראל. ומה ממשלת הרשות עושה? היא בכלל לא שותפה, היא מהאו"ם. זהו התוהו ובוהו שקיים בשטחים.
השחרור ייתפס כסימן של חולשה פעילי שלום פלשתינים, שהם ציבור מאוד קטן, יראו בשחרור האסירים צעד של פיוס. אך הרוב המוחלט של הציבור הפלשתיני, תומכי חמאס, תומכי ג'יהאד, חזית עממית וחזית דמוקרטית, כל אלה שישתחררו יקבלו זאת בפירוש כסימן של חולשה. זה מפני שערך חיי אדם, עם כל הכבוד לתרבות האיסלאמית המזהירה, נחשב הרבה פחות מאשר אצלנו. כהוכחה אפשר לראות כמה הם הרגו אחד את השני בשנה האחרונה, שבה הרבה יותר פלשתינים נהרגו מירי פלשתיני מאשר פלשתינים שנהרגו מאש צה"ל.
