במשך חמש שנים, כשאייל לביא ניצח על המטבח ב
פסטיס, נהניתי מאוד לסעוד במסעדה זו שהביאה לתל אביב את קסמי המטבח הפרובנסאלי. כשלביא עזב לפני כשנה, חששתי שכמו במקרים רבים אחרים, עם לכתו של השף איכות האוכל ואף האווירה ישתנו לרעה. ואולם עתה, כששבתי למקום לארוחת צהריים, הבחנתי שהאווירה הנינוחה והנעימה נותרה כשהייתה.
ישבתי במרפסת המקורה וצפיתי אל שדרות רוטשילד, פנינה בפני עצמה, וכשהפניתי מבטי לאחור ראיתי את פנים הביסטרו, על שולחנות העץ, המראה הגדולה, הפוסטרים היפים שעל הקירות והבר הנאה. לא עבר זמן רב וגיליתי כי דוד גולדווסר, מי שהיה הסו-שף של לביא מיום פתיחת המסעדה בשנת 2000 ועתה תפס את מקומו, מצליח לשמור על אופי המנות, מנות פשוטות של ביסטרו שנאמנות לשורשיהן הפרובנסאליים. מבחן האמת הוא בטעימת מנות שגרמו הנאה בעבר, ועל כן פתחתי במנה שתמיד נהניתי ממנה - קפוצ'ינו סרטנים. כמו תמיד, הביסק העשיר בפלפל, בשמנת מתוקה ובברנדי היה חלק, אוורירי ועשיר בטעם.
המשכתי לעוד מנה ראשונה שזכרתי בחיבה מן העבר, מנה שתוארה בעבר בתפריט כמולים פרובנסאל ועתה מופיעה בתפריט כ"מול א ל'אסקרגו", כלומר מולים בסגנון אסקרגו. השינוי התבקש משום שהמנה מוגשת עתה בצלחת נירוסטה שבה חריצים מיוחדים שנועדו למולים, צלחת הדומה מאוד לצלחות המשמשות להגשת אסקרגו. במנה פרובנסאלית טיפוסית זו המולים מתבשלים תחילה בציר, אחר כך מועברים לחריצי הצלחת ואז מפזרים עליהם חמאה, שום ופטרוזיליה וכמות נדיבה של פרמזן ומעבירים לגריל להקרמה. המנה היתה טובה. המולים בושלו בצורה מושלמת והרוטב שנוצר כשהגבינה והחמאה נמסו ביחד היה טוב דיו כדי שאקנח אותו בלחם הטרי שהוגש לשולחן.
המנה השלישית שטעמתי חדשה בתפריט - פריטו מיסטו פירות ים מוקפצים יחד עם סלט ירוק. המנה מוגשת בקערת עמוקה, ומכילה שפע של שרימפס, בייבי קלמרי וצינורות קלמרי. כל פירות הים היו פריכים והם עורבבו עם עלי בייבי וחסה שגם הם היו טריים ופריכים, והכל תובל בוויניגרט בלסמי קליל. כל המרכיבים והטעמים השתלבו יפה, ומה שמפתיע הוא שאף כי מדובר במנה ראשונה, כמותה מספיקה לשניים כמנה עיקרית. חבל שהסיום לא היה מוצלח במיוחד, שכן הטירמיסו שהזמנתי היה לח מדי וטעמו איכזב, אולי כי שהה במקרר יותר מדי זמן טרם הגשתו. האספרסו לסיום היה טוב ועז.
השירות במקום לא השתנה וגם עכשיו הוא נעים וקשוב. אף כי הגבלתי את עצמי לשלוש מנות ראשונות, כמות האוכל שהזמנתי היה בה די לארוחה לשניים, ובמחיר 160 שקלים זוהי עסקה בהחלט טובה. גם מחירי המנות העיקריות סבירים בהחלט. את ארוחתי ליוויתי בכוס שרדונה של גמלא 2005, במחיר של 28 שקלים. בכוונתי לשוב.
