ביום רביעי, חודש אחרי צאת האלבום "
אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל, שמקבץ את מיטב שירי הלהקה בעיבודים מחודשים, התכנסה הלהקה להופעת השקה מפוארת המתוחזקת בכמות מכובדת של נגנים אורחים במועדון "בארבי" בתל אביב.
לביקורת על האלבום "אוטוביוגרפיה" החלק הראשון נפתח בשתי דקות של סולו תופים כל כך טוב שגרם לאנשים מסביב לתהות האם ז'אן ז'אק גולדברג קם לתחיה, ואני התלבטתי ביני לבין עצמי האם סוף סוף כנסיית השכל תצליח להרים מופע שהוא מעבר לבנאלי. אבל כשעלתה הלהקה לבמה גילינו שלא גולדברג ולא יער.
כנסיית השכל היתה ונשארה להקה עם הופעה מעצבנת. גם עם התוספת (המבורכת) של רביעיית כלי מיתר, לא הצליחו חברי הלהקה לנצל את נתוניה הטבעיים ולהרים את המופע אל מעבר להופעת רוק בינונית וסטנדרטית.
שלא יהיו אי-הבנות, ההופעה לא היתה משעממת לרגע, ומבחינה מוזיקלית היא היתה בסדר גמור. שילוב הסקסופון של סולן הלהקה, יורם חזן, בשירים "מה נשאר" ו"איך זה מרגיש" היה מעולה. בתוספת כלי נשיפה כמו קלרינט (בשיר "תנו לי לשתות"), זורנה ("קאוונה ווחדה"), ואבוב ("איך זה מרגיש"), התוצאה שהתקבלה היתה לא פחות ממצוינת.
הבעיה העיקרית היתה ההופעה עצמה והעיבודים שנבחרו. נראה היה שהלהקה לא הרשתה לעצמה להתפרק על הבמה. כל סולו גיטרה שהתחיל בסוף שיר נגמר אחרי 20 שניות, בפתאומיות. רגע אחד הלהקה מנגנת בשיא האטרף, ורגע אחר כך הכל נגמר. בלי סיומת, בלי שינוי קצב, פשוט מפסיקים לנגן. התיאור הכי טוב לבעיה הזו ניתן על-ידי בחור שעמד לצידי והתלונן באזני החברה שלו: "אני מרגיש כאילו לקחו ממני את השלוק האחרון של הקולה בזמן שאני שותה מהבקבוק".
גם העיבודים היו מעט מציקים. השיר "לקטוף את הירח" מתוך האלבום "דברים בלחש", שבמקור הוא שיר איטי, מרגש ובעיקר מינימלי מבחינת לחן, הפך לקצבי וטכני ואיבד את כל הקסם שהיה לו. אותו הדבר קרה ל"תנו לי לשתות". שיר שמדבר על אהבה נכזבת איבד את כל הנימה האישית שלו עם עיבוד חדש שיושב על קצב מהיר ונטיה למוזיקה אירית. החלק הראשון הסתיים בשיר "איך זה מרגיש". הוא עובד לקטע מפוצץ באנרגיות ודיסטורשנים ובוצע בצורה טובה מאוד, שהשאירה אותנו עם ציפיות לעתיד טוב יותר בחלק השני.
בזמן ההפסקה, נשארה על הבמה רביעיית המיתרים שכללה שני כינורות, ויולה וצ'לו, וניגנה את קטע האביב מתוך "ארבע העונות" של ויוואלדי. בסיומו חזרה הלהקה לבמה ונתנה ביצוע מצוין לשיר "האביב הניצחי" כשברקע רבעייה ממשיכה לנגן ויוואלדי. אבל חוץ מהקטע המעולה הזה, גם החלק השני נפל לאותם בורות של החלק הראשון, וכשהוא הסתיים בשיר "ידיים למעלה" לא נשמעו יותר מדי קולות אכזבה מהקהל, שרק רצה הדרן והביתה.
בהדרן נרשמה התרגשות רבתי כשעלה לבמה לא אחר מאשר אהוד בנאי, שלדברי חזן: "רק הגיע לצפות בהופעה אבל לא הסכמנו לוותר לו ושיכנענו אותו לעלות להופיע". אז בנאי עלה, והצטרף במפוחית לשיר "רוץ ילד". לסיום הם ניגנו את "תגידי שטוב".
בשורה התחתונה, עם קצת יותר עבודה זאת היתה יכולה להיות הופעה מושלמת - אבל בינתיים נאלץ לחפש את השלוק האחרון במקום אחר.
כנסיית השכל, רביעי 18.4, בארבי ת"א 